אבינועם הרש
אבינועם הרש עצמי

טיול שנתי לכיתה ה' הסתכלתי עליו והרגשתי איך שהפתיל שלי נשרף. מסביבו הייתה פזורה האשפה שהשאירו החברים שלו. ביקשתי מכולם לעזור ופתאום אני קולט איך שהוא מתחיל לשחק לי אותה ראש נצנץ.

ניגשתי אליו ואמרתי לו: "איך זה יכול להיות שאבא שלך עובד בעמותה ירוקה ששומרת על הטבע ואתה מנסה להתחמק מלאסוף את הזבל?"

לא יכולתי לסבול את הדיסוננס הזה שקיים בין תלמיד שמגיע מבית עם מודעות כל כך גדולה לאקולוגיה לבין האדישות התהומית שהתלמיד הזה הפגין לי בשטח. באותו שבוע התחלנו לכתוב את התעודות. החלטתי שאני לא מוותר לו.

כתבתי לו: "בתור אחד שמגיע מבית 'ירוק' אני מצפה ממך להרבה יותר רגישות ומודעות לניקיון ושמירה על הסביבה". סיימתי והרגשתי סיפוק. הוא צריך לדעת שיש מחיר למעשים שלו. ביום ראשון לאחר מכן עשיתי הליכה ביער ירושלים. פתאום אני מרים את הראש ואת מי אני רואה? את התלמיד שלי ביחד עם עוד חברים שלו.

הוא אחז בשקית אשפה ענקית וביחד עם עוד שני חברים הם הלכו ואספו זבל. התקרבתי אליו ושאלתי לשלומו. הוא אמר לי שבכל שבוע הם מגיעים ואוספים זבל בכדי לשמור על המקום. שאלתי אותו: "תגיד לי מישהו משלם לכם על זה?" ענה לי: "לא המורה, אנחנו עושים את זה כי זה חשוב".

אאוצ'. דקירה קלה בלב. חשבתי על מה שכתבתי לו בתעודה. על המילים החודרות. על זה שלא באמת ניסיתי להבין מאיזה מקום הגיעו המעשים האלו שלו. שאלתי: "תגיד, אז למה התנהגת ככה בטיול השנתי ליד החברים שלך? היית מוקף בזבל ונראה היה שזה לא היה איכפת לך בכלל?"

הוא ענה לי: "כי בפעם שעברה שהתחלתי לקחת שקית ולנקות את השטח הם ירדו והסתלבטו עליי וזה היה לי מאוד לא נעים, אז החלטתי שזה לא שווה לי את זה". ופתאום אחרי ששמעתי אותו כל התמונה נהייתה כל כך יותר ברורה. פתאום הרגשתי כלפיו חמלה...

פתאום הבנתי שהסיבה שלא יכולתי ללמד עליו זכות כאשר ראיתי אותו בפעם הראשונה מוקף באשפה ומגלה כזו אדישות הייתה כי נזכרתי איך שאני בעצמי התחמקתי בתור תלמיד מכל מיני מטלות מבאסות ומעצבנות כאלו כמו איסוף זבל, והשלכתי את הסיבות שבגללם אני הייתי מתחמק מלאסוף זבל עליו ועל ההתנהגות שלו.

ביום ראשון למחרת נכנסתי למזכירות והדפסתי לו תעודה חדשה, מנסה לקוות שאת השיעור שלי לחיים כבר למדתי, אבל הטעם החמוץ שבגלל התעודה שלי הלכה להם השבת, המשיך ללוות אותי גם במחצית השנייה.