התלות הפוליטית בחרדים אינה אלא אשליה

ד"ר מרדכי ניסן מסביר על מקומם המרכזי של המפלגות החרדיות ועל הדרך להקמת ממשלה בלעדיהן

ד"ר מרדכי ניסן , ח' בשבט תשפ"א

התלות הפוליטית בחרדים אינה אלא אשליה-ערוץ 7
ד"ר מרדכי ניסן
עצמי

פרדיגמה ליכוד-חרדים

במלאכת הרכבת ממשלות בישראל, הציבור החרדי דרך מפלגותיו בכנסת הפך למשתתף די קבוע. החרדים תקעו יתד לצד אוהלו של הליכוד, ולשני הצדדים רווח והצלה בפוליטיקה הלאומית.

מאז ממשלות בגין ב-1977 ובימי נתניהו, פרט לשנים 2013-2015, סיפקו החרדים הקולות הנחוצים כדי לאפשר לליכוד להקים קואליציות. בלעדי ש"ס ויהדות התורה, היה חסר למחנה הלאומי כדי לשלוט לאורך השנים.

לאור הפרדיגמה הזו, הליכוד זוכה בתמיכת החרדים כשותפים נוחים ונאמנים בענייני מדיניות חוץ, פלשתינים, התיישבות וביטחון, והכל בתמורה לתקציבי עתק למוסדות החינוך, הטבות בדיור ובתחבורה, ופטור מגיוס צבאי למגזר. על מנת לחסום את דרך השמאל לשלטון, מצאו נתניהו, גפני ודרעי נוסחה מנצחת.

החרדים בימין

ההשקפה הערכית והפוליטית של קהל הבוחרים של ש"ס ויהדות התורה איננה מותירה מקום לתחלופה מלבד הצטרפות לקואליציה לאומית בראשות הליכוד. סקרים מראים לאורך השנים, שהציבור החרדי מחזיק בדעה ימנית אפילו יותר עקבית וחריפה מהציבור הדתי לאומי. החרדים גם חשים תיעוב כלפי השמאל, ואולי תחושה זו הדדית.

מכאן שסטייה מהקו הימני יכול לסכן את כוח המשיכה של מצביעי ש"ס. דוגמה לכך אירעה ב-2003. עם 17 מנדטים בבחירות 1999, שהרבה מהקולות הגיעו על חשבון הליכוד, צנחה ש"ס ל-11 ארבע שנים לאחר מכן. השותפות של מפלגתו של הרב עובדיה יוסף עם מפלגת עבודה בראשות אהוד ברק, וביזיון ועידת קמפ דיוויד ב-2000, נתנה את אותותיה בקלפי.

ש"ס שבה לתלם לאחר-מכן בהפרחת סיסמה של "אריה לימין ביבי" ו"ביבי צריך אריה חזק" כדי להבהיר היכן מתייצבת המפלגה. נציין שפעמיים פרשה ש"ס ממשלות שמאל-עבודה, אבל אף פעם לא נטשה ממשלה בראשות הליכוד.

לא זו בלבד, אלא למרות שביבי דילג על שותפות עם ש"ס בממשלה בראשות הליכוד ב-2015, לא הגיבה ש"ס בזעם של נקמה. העיקר: אין כבר לש"ס, שהלכה לבושתה כזכור עם רבין להרפתקת הסכם אוסלו, מה לחפש באגף השמאלי במפה הפוליטית.

עם מרחב תמרון השואף לאפס, אין לסיעות החרדיות מנופי לחץ או איום כדי שליכוד יתקפל מול דרישותיהן. למרות שליכוד היה נראה כל השנים תלוי בחרדים, האמת היא ההיפך הגמור.

ליכוד וקולות החרדים

הרבה מבוחרי ש"ס היו בעבר מצביעי ליכוד. הודות לשוחד רוחני עם קמעות וברכות של הטפה כיתתית מסנוורת, השתכנעו חרדים להחליף כומתה אדומה בכובע שחור. מנגד הליכוד בחר באופן תמוה לעמוד דום ולא להילחם על קולות מצביעיו לשעבר. החרדים מעדיפים את ביבי כראש הממשלה, אבל לא משלשלים פתק של מחל בקלפי.

הענן הסמיך בכל סוגיית החרדים הוא כידוע שאלת הגיוס והפטור. אילו ליכוד היה נחלץ להכריע בשם הצדק והאחדות לטובת גיוס לכולם, היה זוכה לאהדה סוחפת מהציבור הכללי. כך היה משאיר את כל שאר המפלגות האזרחיות במצב ערום ועריה, בשולי הדרך.

קמפיין אגרסיבי ונחוש של ליכוד מול קהלים כלליים היה בהכרח מוביל לפירוק הברית הלא קדושה עם המפלגות החרדיות. אולם תתברר דלות הנכסים הפוליטיים של המגזר החרדי שהתיימר לאורך השנים, וגם היום לקראת בחירות מרס, להוות הציר המרכזי של ממשלות ימין בישראל.

נתניהו שואף ל-40 מנדטים בבחירות הקרובות. כדי לחולל את ההישג על הליכוד להרים את דגל הגיוס. כל מפלגת ימין אחרת – כמו תקווה חדשה – גם תבקיע את שער הניצחון עם מצע שמחייב גיוס לכלל היהודים.