ארבה
ארבהצילום: ISTOCK

"ויעל הארבה על כל ארץ מצריים... וַיֹּאכַל אֶת-כָּל-עֵשֶׂב הָאָרֶץ וְאֵת כָּל-פְּרִי הָעֵץ" (שמות י', י"ד-ט"ו).
הקב"ה שולח "רוח הקדים" המניעה להקות ארבה ענקיות, שבמעופן מכסות את כל הארץ: "וַיְכַס אֶת-עֵין כָּל-הָאָרֶץ, וַתֶּחְשַׁךְ הָאָרֶץ".

בהמשך מתואר גם הנזק ההרסני: "וַיֹּאכַל את כָּל-עֵשֶׂב וְאֵת כָּל-פְּרִי הָעֵץ". בכדי להמחיש את עוצמת המכה מוסיפה התורה:" לֹא-הָיָה כֵן אַרְבֶּה כָּמֹהוּ, וְאַחֲרָיו לֹא יִהְיֶה-כֵּן ". לאור נזקי להקות הארבה המתרחשים גם בשנים אלה - בעיקר באפריקה, ניתן לומר כי מכה זו מלווה אותנו עד היום.

אם כך, מה המיוחד בארבה, המחריב כל חלקה טובה, שגם כיום אנו מתקשים להתמודד עם נזקיו?

הארבה הינו שם כללי לתופעה המתרחשת על ידי מספר מינים מצומצם של חגבים. בתופעת הארבה, החגבים מתאגדים ללהקת ענק (נחיל) היכולה למנות מאות מיליוני פרטים הנודדים למקומות אחרים, בגלל היעדר מזון במקום מוצאם.

מאחר והחגבים הם צמחוניים, הם גורמים להשמדת הצמחייה (גם החקלאית) בכל מקום אליו הם מגיעים. מתוך 11,000 החגבים המוכרים כיום, תופעת הארבה נמצאת רק ב 12 מינים. בישראל מוכרים שני מיני חגבים היוצרים תופעה זו כשהמוכר וההרסני ביניהם הוא של הארבה המדברי, Schistocerca gregaria.

בדרך כלל חגבי הארבה חיים באופן יחידאי (בודד) ואינם מסיבים נזק רב. מקובל לחשוב שבעקבות גשמי חורף עזים מסביבתם הטבעית המדברית, נוצרת צמחייה עשירה וקרקע לחה. שני גורמים אלו מאפשרים ריבוי טבעי עצום של הארבה. במצב כזה כל נקבה מטילה כ-150 ביצים (לעומת כ-40 בשנה רגילה). הקרקע הלחה והרכה משמשת מקום מתאים להטלת הביצים ושרידות הביצים בה גבוהה (בשנים רגילות, חלק ניכר מהנקבות לא מוצא קרקע מתאימה להטלת הביצים).

מספר שנים גשומות רצופות גורמות לפיצוץ אוכלוסין ולהיעדר מזון במקום המגורים. או אז, מתחילה תופעת הארבה. חגבי הארבה מסוגלים לאכול מדי יום, כמות מזון כמשקל גופם. החגבים כעת הם בעלי צבע שונה (חום) והתנהגות שונה (נודדים יחד בלהקה במקום לחיות לבד). הם מתחילים לחפש מקום מגורים חדש, תחילה בצעידה, אך מהר מאד בתעופה עם כיוון הרוח. הם נעים במהירות של עד 20 קמ"ש, מעל 100 ק"מ ביום. בדרכם, הם מחסלים את כל הצמחייה, שדות ושטחים חקלאיים ובכך הם מסיבים נזק עצום לחקלאות.

לסיכום: עוצמתה של מכת הארבה שלקו בה המצרים, מעסיקה את המדע וחוקריו עד ימינו אלה.
גם כיום חשופים אנו לנזקיו של הארבה לחקלאות ולמזונו של האדם. לפני מכת הארבה מוסר הקב"ה למשה מסר נוסף למטרת המכה: "למען תספר באזני בנך ובן בנך... וידעתם כי אני ה'". גם כיום כשאנו מתבוננים בתופעות טבע יוצאות דופן צריך אנו תמיד לזכור מה עומד מאחוריהן: "וידעתם כי אני ה'".

ד“ר חוי ששון מרצה בחוג למדעים ומרכזת החוג לחינוך במכללת הרצוג