בפרסומים רשמיים של משרד הבריאות מופיעה סטטיסטיקה מדאיגה. סקר שנערך בין מאות אנשים ונשים מהמגזר החרדי, בשאלה אם הם מוכנים להתחסן נגד מגיפת הקורונה, העלה כי רק 46% בלבד הביעו נכונותם להתחסן.
וגם בזאת, הבדל ניכר יש בין הגברים לבין הנשים. בין הגברים רק 54% הביעו נכונות להתחסן, ובין הנשים רק 35% הביעו נכונות להתחסן. עת שהמגיפה מפילה חללים, וכבר מתו בישראל יותר מארבעת אלפים אזרחים, ונמצאים בבתי החולים כאלף חולים, וקרוב לשלוש מאות מהם מונשמים, כיצד הגענו לקלות ראש כזה?
גם מפורסם כי התחלואה העיקרית היא באוכלוסייה החרדית ובאוכלוסייה הערבית. נוסף על כך, רבים, רבים מאד, מהחרדים אינם עוטים מסכות לפה ואף בצאתם לרחובות. ויש גם מקרים חריגים של חתונות הנערכות ברוב עם והתקהלות, בזלזול חמור בכל ההוראות הממשלתיות.
כיצד הגענו לשוקת שבורה זו? קשה לומר שזה רק מפני יצר הרע של "איפכא מסתברא", של תכונה מוּכֶּרֶת של נטיה להגיד דוקא הפוך ממה ששומעים מאחרים, כי כיצד יצר-רע זה הגיע למספרים כה מרובים, מאות אלפי אנשים ונשים? דומני שיש בזה גילוי של ליקוי מסוים בחינוך החרדי, באוירה הציבורית החרדית.
ודאי שהחילוניות בישראל עושה שַׁמוֹת נגד שומרי תורה ומצוות. אין צורך להכביר במלים או בדוגמאות, והדברים ידועים. לכן היהדות החרדית הקימה "חומות" להסתגר ולהתגונן נגד פלישת רעיונות ההורסים את אמונתנו בתורה ובמצוות. אבל חלק מהחומות האלו הוא הזלזול בכל חכמות חוץ, בכל יֶדַע, בכל מדע, בכל התקדמות טכנולוגית.
כדי לשמור על הגחלת, כלשון העיתונות של החרדים "שמן זך טהור", חונכו בני דורנו לנפנף בזלזול בחכמים שבשאר תחומי החיים, ביניהם רופאים ואנשי מעבדה. כדי לבצר את חכמת התורה [לימוד גמרא ופסוקים] לא היה נראה בעיניהם די להוכיח את נחיצותה וקדושתה, אלא נדמה למחנכי הדור להוריד ערכם של שאר תחומי החיים, בביטוי גנאי שונים שאין כאן המקום לפורטם.
הדרך האמתית של תורת חיים היא להכיר כי כל מה שברא הקב"ה, כל שטחי החיים, כל ערכי המדע, גם הם חשובים ומעולים. ולמרות שלעת עתה חלק מהעוסקים בחכמות ההן אינם שומרי מצוות, וחלק גם אינם מאמינים בקדושת התורה, אבל הרי כמעט כולם שוגגים הם, בגדר "תינוקות שנשבו" מחמת חינוך קלוקל. וזה לא נָגַע ולא פָּגַע בתחומי החכמה שהם עסוקים בהם.
ובכן הטרגדיה הנוכחית, שהתמותה [לפי מספרי האוכלוסיה] גבוהה מאד בציבור החרדי, צריכה לסמן לנו "רמזור אדום", סימן "עֲצוֹר!" שמשהו היה בלתי נכון בחינוכינו עד כה. צריכים כן לכבד חכמות חוץ, כי גם הם חלק ממה שהקב"ה חנן בעולם, וצריכים לגישה חיוביות והערכה לאנשים העוסקים בהן.
ומה יפה העיר מהר"ל ("נתיבות עולם", תורה, פרק י"ד) כי גם על חכמים בחכמות חולין יש לנו לברך "ברוך שחלק מחכמתו לבשר ודם". כלומר זה הוא חלק מחכמתו של הקב"ה!
כבר בזמנו כתב הרב אברהם קוק (" שמונה קבצים", קובץ ב פסקא קצ): "מתוך קטנות אמונה נדמה, שכל מה שבני אדם מזדרזים לחזק את מעמדם, להילחם נגד הרעות המתרגשות בעולם, לרכוש להם מדע, גבורה, יופי, סדר, [נדמה] שכל אלה הינם דברים היוצאים מחוץ להתוכן האלוהי שבעולם.
מתוך כך עין צרה צופה מתוך כמה אנשים... שונאים את התרבות, את המדעים, את התחבולות המדיניות... אבל כל זה טעות גדולה היא, וחסרון אמונה. הדיעה הטהורה רואה היא את ההופעה האלוהית בכל תיקון חיים, יחידי וציבורי, רוחני וגשמי. היא מודדת את הענינים רק במידת התועלת שהם מביאים, או הקלקול שהם מקלקלים, ובמידה זו לעולם לא תהיה תנועה חייבת כולה, כשהיא עוסקת לברוא איזה דבר, בין גשמי בין רוחני. יוכל הדבר שיהיו בה מגרעות, אבל בכללותה, הכל הוא מכלל היצירה האלוהית ההולכת ופועלת".
יש לבסס את הציות לתורה ואהבתה על יסודות חיוביים, לא על בסיס של שלילת הזולת.