משה מושקוביץ'
משה מושקוביץ'צילום: Gershon Elinson/Flash90

ברוך דיין האמת. משה מושקוביץ, הידוע יותר כ'מושקו', הלך הלילה לעולמו בגיל 96, לאחר חיים מלאים בעשייה בלתי-פוסקת עד ימיו האחרונים. גולת הכותרת של חייו, כפי שהצהיר לא פעם, הייתה הקמתה של ישיבת הר עציון כחלק מהקמת גוש עציון המתחדש.

כל מי שהכיר את מושקו התקשה בוודאי להחליט מה מושקו יותר: איש חזון ורוח או איש ביצוע ומעשה. כאיש חזון ורוח הוא לא הפסיק לחשוב כיצד להעצים את לימוד התורה בעם ישראל, כיצד לפתח את ארץ ישראל וכיצד לתרום לחברה ולעם במדינת ישראל, וכאיש מעשה הוא לא הפסיק להגשים חזון אחר חזון, ורק פטירתו קטעה את השרשרת המופלאה הזו של חזון ומעשה.

מושקו נהג לומר, שההפרש שבין 'הוזה' ל'חוזה' הוא קו קטן, והוא לקח על עצמו את המשימה להיות הקו הקטן הזה, קו קטן שרק איש גדול כמותו יכול היה להיות. סולם שראשו מגיע השמימה, אך רגליו נטועות היטב בארץ.

מושקו היה בין מתיישבי משואות יצחק שבגוש עציון לפני מלחמת השחרור, והיה קשור בכל נימי נפשו לרעיון ההתיישבות בגוש. לאחר מלחמת ששת הימים מושקו טען שאין לפעול רק בהקמת אנדרטאות לזכר הנופלים, אלא יש להקים מפעל חיים לזכרם של 240 הנופלים בגוש עציון. הקמת ישיבה על קברם של הנופלים הייתה משאת חייו, ותמיד טען שהצלחתה ושגשוגה של הישיבה היא בזכות הנופלים על קדושת השם, העם והארץ.

ברמה האישית, מושקו היה איש שקשה היה שלא לאהוב. תמיד מלא עליצות ופעילות, מאיר פנים וחייכני, איש שלא מפסיק לחשוב ולהפתיע, לדבר על חזונות שנראים לעיתים הזויים אבל גם להצביע מיד על הדרכים להשגתם.

הוא המשיך להגיע לישיבת הר עציון מידי שבוע במשך עשרות שנים בהתנדבות מלאה. בכל שנה במסיבת הסיום לתלמידים שעזבו את הישיבה, מו"ר הרב ליכטנשטיין זצ"ל עמד על כך שהתלמידים יאמרו דברי תורה לא רק לראשי הישיבה ולצוות, אלא גם למושקו באופן אישי, כי בלעדיו שום דבר לא היה קורה.

ברוח זו אסיים: תודה לך מושקו. תודה בשם תלמידי ישיבת הר עציון לדורותיהם, תודה בשם תושבי אלון שבות, אפרת, גוש עציון, משואות יצחק, המועצה האזורית שפיר ועוד, תודה בשם עשרות המוסדות החשובים שהיית חבר בהנהלתם, תודה בשם אלפי האנשים שעזרת להם באופן ציבורי ובאופן אישי. תהי נשמתך הברוכה, רבת המעש והפעלים, צרורה בצרור החיים.