גבי אביטל
גבי אביטל צילום: עצמי

פעמים רבות מוצאים אנו את עצמנו בהרהורים ובציפייה ושואלים איפה הוא 'משפט ההיסטוריה'?

ובדמיון המתרחב כגודל חבר המושבעים, מתכנסים אחר כבוד מלאי הוד והדר עטופים בגלימות, כמובן אחרי 'שבעה נקיים', ולאחר שבררו וניפו עובדה אחר עובדה, ואז מתמלאת מגילת האמת, הנה נקבעה ההיסטוריה כמסמרות-עד.

האם דרכה של האמת לצוף ולעלות כשהיא מבליעה את השקר? או שחובתנו היא להתחקות אחריה ולהוציאה לאור. אשליה מתוקה היא כרוחב הדמיון בו, להניח 'שהאמת מנצחת' מעצמה. ברם, נתמזל מזלנו ועבודתנו לחקר האמת קלה יותר משחשבנו.

על ארבעה אדנים נשענת תפיסת העולם המעשית של תנועת הליכוד, ואותה יש להעמיד בפני חבר המושבעים, קרי, אנחנו האזרחים העומדים להצביע בבחירות הקרבות.

האדן הראשון הוא הבחינה המדינית: או במילים אחרות, כיצד הפך הנושא הפלשתינאי לאבן נגף שיש להסירו. על פי משנת ז'בוטינסקי שאותה אימץ ראש הממשלה, מאז היותו שגריר באו"ם, עבור דרך מפגשו הראשון עם נשיא ארה"ב דאז ביל קלינטון, ועד לעימותים עם אובמה, ובמיוחד הנאום בפני הקונגרס – יש לנהל אופנסיבה מדינית בכל הרבדים, יש לאתר את כל מנופי הלחץ ולהפעילם.

כך קבע ז'בוטינסקי: "אין ידידות בענייני מדיניות. יש לחץ. מה שמכריע את הכף אינו הטוב או הרע של המושל. זוהי כמות הלחץ שתבוא מצד הנתינים עצמם. אם הלחץ אינו בא אלא מצד מתנגדינו, ומצדנו אנו אין לחץ נגדי שמספיק לבטל את הראשון ולהתגבר עליו, הרי כל מה שייעשה בארץ – נגדנו ייעשה, אף אם האיש העומד בראש הממשלה ייקרא בלפור, אף אם ייקרא וג'ווד, אף אם ייקרא תיאודור הרצל." [מקצת הדברים מתוך הספר 'כיצד הפך נתניהו את ישראל לאימפריה' של עקיבא ביגמן.]

עינינו הרואות, ראש הממשלה נתניהו יושב בבלפור, הרחוב, ונוהג באופנסיבה מדינית חסרת תקדים. וההצלחה מאירה פנים. כנגד 'צונאמי מדיני ובידוד מזהיר', אכן, צונאמי של שלום. שהרי משחר ימיה של תקופת התחיה הלאומית, ועד לימינו אלו, יד האחת עושה במלאכה והאחרת מחזיקה את השלח. תפילת השלום קדמה לתפילת המלחמה, ושירי שלום ניצחו את שירי המלחמה בכמות ההשמעות.

המחנה האחד הצטייר כשוחר השלום בעוד המחנה הנותר מחרחר מלחמה. והנה ימים באו, כדבר הנביא, ואת תוגת הקרב החליפו מצהלות השלום. ובמילים אחרות, ראש המחנה 'מחרחר המלחמה', חותם על הסכמי שלום עם ארבע מדינות ועוד היד נטויה. ואלה אשר לימדונו את מילות השלום 'אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום', מניפים שלטים כמתנגדים ליום. דגלים שחורים כאופל הלילה. (שלטים של 'שלום עכשיו' בהפגנות נגד הסכמי השלום).

מה יעשה חבר המושבעים, כיצד ינהג, האם משפט ההיסטוריה יעניק את הניצחון המתבקש לראש מחנה הימין אשר מושמץ כאחרון האספסוף יחד עם 'עדר תומכיו'?

האדן השני הוא קיר הברזל, מאותה משנה, משנתו של ז'בוטינסקי. מה שמובהר השכם והערב מבלי שניתן האשראי הראוי הוא יכולת זיהוי הסכנות מבעד לערפל הקרב המתמשך זה מאה שנה ואף יותר. להבין את גודל הסכנה מאיראן או דומות לה, כנגד פרדיגמה כושלת אך נצחית של חונטה צבאית-ביטחונית המתהדרת בעבר מפואר אך ביכולת מזערית להבחין מהם התהליכים הנכונים. לא תהליכים נוסח יאיר גולן, אלא תהליכי עומק שזוהו לפני שנים רבות.

שמחת 'הפרשנים' בליל גניבת קולות הרפובליקנים בארה"ב, ליל גניבת השלטון מהנשיא הטוב ביותר מזה חצי מאה ואף יותר, מעידה כאלף עדים על מי האפסיים בהם מתבוססת החונטה הצבאית והביטחונית הנשענת על קנה רצוץ של תפיסות עולם כושלות.

חבר המושבעים יצרף אל שלל העדויות התומכות בקיר הברזל, את גרף הקורבנות בשנים שנתניהו והליכוד מושכים את עגלת הציונות במעלה ההר. כמעט אפס קרבנות. שלום הכרחי, טענו משמאל, חייב להיות מלווה בקרבנות שלום. ועדות אחרת, נשכחת במזיד, היא הידחקותה של 'הבעיה הפלשתינאית' למדרון אחורי, לשולי ההיסטוריה. כן, ישראל היא מעצמה בקנה מידה עולמי.

האדן השלישי הוא הכלכלה. לפני שנים אחדות סברתי שבנוסף לחמשת המ"מים המפורסמים ממשנת ז'בוטינסקי, יש להוסיף מ"ם שישי – מנין. מאיפה יבוא הכסף. התורות הסוציאל-דמוקרטיות מפזרות את הכסף שהכלכלה החופשית מייצרת. ויש עדויות כמו חיים רמון הקובע שהכלכלה בישראל היא גן עדן. ויש מי שמתלהם כמו 'פרשני העל' מהעריצים התקשורתיים שדרשו במפגיע שהממשלה תכניס יד אל הכיסים. ובוודאי שלא שאלו מנין בא הכסף.

מהקניונים העמוסים, מהמלונות המפוצצים אדם ולא פצצות אדם, מתשעה מיליון טיסות בשנת 2019 לחו"ל, מתל"ג העוקף את צרפת, בריטניה, איטליה וכמעט גם את גרמניה. כך, ורק בזכות המדיניות של נתניהו והליכוד, אפשר להגיע גירעון תקציבי הנמוך מכל מדינות המערב כולל ארה"ב, וזאת בתקופת מגיפה קשה, בדיוק כפי שהגדיר אותה נתניהו, בראייה היסטורית. כל 'פרשני העל' לעגו לו.

האדן הרביעי הוא החברה. לא, לא החברה האזרחית אותה מנסים בכל כוחן תנועות פוליטיות ואחיותיהן במערב. ראש ממשלה אשר מזהה בזמן אמת את הצורך בחיסונים על מנת להגן על החברה החופשית מפני מחלות, על הקשרים האישיים אשר נוצרו בשנים רבות ומתוך הכרה בעוצמתה של המדינה על כוחה האנושי והטכנולוגי, הוא אשר דאג למבצע חיסונים אשר כבר נלמד ברחבי העולם. על אפם של 'פרשני העל' אשר טענו שהחיסונים יגיעו רק בסוף השנה.

חבר המושבעים רואה היטב את המרדף אחר האיש ששונאים רבים לו, וגם ממה שנקרא 'מחנה הימין'. חברה דמוקרטית מתוקנת לא אמורה לרדוף את בנימין נתניהו הנתון בצבת הפרקליטות בתוך פרקליטות ובאליטה קנאית המחפשת את ראשו ולא את האמת. חברה דמוקרטית נשענת על חוקים שההיגיון מאחוריהם כדוגמת החוק הצרפתי, והדברים ארוכים.

הגילוי הנאות הוא שאני 'ביביסט' מושבע, שייך לעדר חכם ונבון. ואינני מחכה להחלטת חבר המושבעים, אני כבר החלטתי.