מיכל זיגדון וילדה אשר מטופלת במחלקת ילדים בבי"ח מאיר
מיכל זיגדון וילדה אשר מטופלת במחלקת ילדים בבי"ח מאיר צילום: באדיבות הרשות לשירות לאומי-אזרחי

מיכל זיגדון, בת 19 מכפר יונה, מתנדבת שנה שנייה בשירות לאומי בבית החולים 'מאיר' בכפר סבא.

זיגדון מלמדת ומפעילה ילדים מאושפזים במחלקת ילדים ומאושרת מהחיים שלה, אך זה לא תמיד היה כך.

הכל התחיל באוקטובר 2019, בכיתה י"ב, אז טסה מיכל עם הכיתה למסע לפולין. שם הופיעו לראשונה הבצקות ברגליים. מיכל לא ייחסה להן חשיבות רבה, אך כשחזרה לישראל הרגישה חולשה, ובין היתר לא הצליחה לעשות אימוני כושר שהייתה רגילה לעשות, לצד עייפות כללית, ובצקות ברגליים, אז הבינה שכדאי לבדוק את זה כמו שצריך ולגלות מה יש לה.

אחרי הבדיקות גילו שיש לה תסמונת נפרוטית (בעיה בכליות), אשר אילצה אותה לקחת סטרואידים במשך 9 חודשים, 3 פעמים בשבוע בבית חולים, כל זה תוך כדי השנה הכי עמוסה של התלמידים עם כל בחינות הבגרויות.

זגדון מספרת כי בתקופה הזאת לא רצתה ללכת לבית ספר, לא רצתה ללמוד, תקופה מאוד חשוכה מבחינתה, לא אהבה להסתכל על עצמה במראה, בגלל הנפיחויות שהמחלה ייצרה אצלה. ובעיקר לא רצתה לצאת החוצה. בנוסף לכך, הסטרואידים השפיעו על מצבי הרוח שלה וגרמו לחברות רבות לעזוב אותה. היא לא מאשימה ובעצמה לא רצתה להיות המיכל שהיא הייתה אז, וזה רק החמיר עוד יותר את המצב שלה.

לאחר הטיפול בסטרואידים לא היה שיפור במצבה, ואחרי עוד פרק זמן מסוים מצאו את הטיפול המתאים, אשר לא היה במסגרת סל התרופות והטיפולים ועלה כ-20,000 ש"ח, אך היה לה ולהורים שלה ברור ששום סכום לא יעמוד בדרך לגרום למיכל להבריא.

לאחר סיום הלימודים בהצלחה, מיכל רצתה להתחיל דף חדש בחייה, מבחינתה זה אומר לעשות שירות לאומי. אגף שילת בעמותת שלומית ליווה אותה לאורך כל הדרך מהרגע שנכנסה למשפחת "השירות הלאומי", ובשנה הראשונה קיבלה תפקיד קרוב לבית כך שתוכל להגיע לטיפולים בקלות.

בשנה הראשונה התנדבה מיכל בגן של חינוך מיוחד, והוצמדה לליטל (שם בדוי), ילדה עם תסמונת דאון. השנה הזאת הייתה מאוד משמעותית למיכל, בזכותה ראתה את ההתקדמות האישית של הילדה שליוותה, ולה היה חלק משמעותי בזה.

לקראת השנה השנייה, ניצבה בפניה דילמה לאיזה תפקיד להמשיך. מיכל ידעה שהיא רוצה להתנדב עם ילדים, והחליטה שהיא רוצה להכנס למסגרת של בית חולים. אחרי יום ניסיון בבית חולים 'מאיר', הבינה שזה התפקיד המתאים ביותר בשבילה.

במסגרת ההתנדבות שם, עברה סמינר של עמותת "סאסא סטון", אשר נערך במיוחד לבנות שירות, ובו הן לומדות על קוסמות, רובוטיקה, מדעים ואמונות, כשלבסוף קיבלו ערכות אישיות עבור הילדים כך שיוכלו לקחת איתם.

מיכל מספרת שיש לפעמים נערות בוגרות יותר במחלקה, שלא מתחברות לפעילויות והיא מנסה למצוא איתן שפה משותפת, ולהצליח לעזור להן דרך היחס האישי. כשנערות שואלות את מיכל "את תבואי מחר שוב?" היא מתמלאת בשמחה גדולה.

מיכל רוצה להמשיך בעבודה עם הילדים גם בעתיד, בקריירה שלה. ואפילו ניסתה לבדוק אם יש אפשרות לשנה שלישית ב'מאיר'. היא מתכננת ללמוד חינוך מיוחד ולחזור לעבוד שם.

מיכל מבקשת להודות לענבל ויאטר - רכזת אגף שיל"ת, לליאורה פרלברג - מנהלת המרכז החינוכי בבית החולים מאיר, לד''ר מידד גרינברג ורופאים נוספים בבית החולים, על כך שעזרו לה לצמוח ולהגיע לכי רחוק שאפשר בשירות הלאומי שלה.

ראובן פנסקי, מנכ"ל הרשות לשירות לאומי-אזרחי: "הסיפור המרגש של מיכל ממחיש את כוח הרצון ותחושת השליחות בהן ניחנות בנות ובני השירות הלאומי אזרחי, אשר מהוות חלק משמעותי בחיזוק החוסן החברתי במדינת ישראל. מיכל כמו רבים אחרים, נותנת את כל כולה למען החברה והמדינה. ט"ו בשבט הוא חג שמסמל העמקת שורש ונתינת פירות טובים למען הכלל. מאחל לכל מתנדבות ומתנדבי השירות הלאומי אזרחי חג ט"ו בשבט שמח מלא בנתינה ובבריאות".