אם יש משהו שלא השתנה בארבע מערכות הבחירות האחרונות, ואולי אפילו לפני זה, אלו אותם קולות הנשמעים שוב ושוב מקרב גורמים שונים בציונות הדתית המדגישים כי אין עוד מקום למפלגה מגזרית בכנסת, וראוי ואידאלי יותר להיטמע במפלגות הגדולות.
אותם הקולות שבוחרים פעם אחר פעם להצביע למפלגות חוץ מגזריות דואגים כמובן לשלוח את ילדיהם למערכות החינוך המצוינות של הציונות הדתית- לישיבות תיכוניות ואולפנות אליטיסטיות וכשנתקלים בבעיה ממהרים להרים את הטלפון הראשון לעזרה מנציג הבית היהודי במועצת העיר ובכנסת, כי אין טבעי וברור מזה.
לפני שנתיים, חברי הכנסת בנט ושקד בחרו לנסות לפרוץ החוצה, השתוקקות שתמיד הייתה להם כחלק מהרצון להנהיג את מדינת ישראל. וכך, מאותו בלבול זהויות פנים מגזרי תמידי ועל בסיס אותה כמיהה להשתלבות, היטמעות וקבלת הכרה מהציבור החילוני, נשארנו גם הפעם עם כוח פוליטי דליל החוסה בצילן של המפלגות החרדיות שבראשן עומדים נציגים שבטוחים בעצמם ובדרכם עם ציבור בוחרים יציב ונאמן.
אותן מפלגות חרדיות ממשיכות להחזיק בגאון במשרדי ממשלה בעלי השפעה עצומה דוגמת הפנים, הדתות ופיתוח הנגב והגליל וחולשות על תקציבי עתק ושולחות זרועות שליטה במערכות השלטון המקומי ושירותי הדת.
כאן נכנסת לתמונה תפקידה מפלגה דתית מאוחדת חזקה שכל כך חסרה לנו כיום בממשלה. כן אותה מפלגת מפד"ל שישנם רבים שאוהבים לזלזל בחשיבותה הגדולה לשמור על האינטרסים החינוכיים, הדתיים, הערכיים, ההתיישבותיים והתרבותיים של מאות אלפי משפחות הנמנות עם המגזר האידאולוגי ביותר בישראל. מגזר שנותן מעצמו כל כך הרבה ולא פעם מקבל בחזרה כל כך מעט בגלל שאין מערכת פוליטית חזקה שתייצג אותו.
זהו צו השעה להתאחד יחדיו כלל רסיסי מפלגות הציונות הדתית- האיחוד הלאומי, הבית היהודי, נועם ועוצמה יהודית למפלגה מגובשת וחזקה שתפעל לשיקום וחיזוק גאוות היחידה של הציונות הדתית, תוך הכלה ומתן מענה אמיתי לכלל הגוונים בציבור הדתי לאומי.
המציאות מוכיחה לנו כי קיים הבדל מהותי ביותר באופי התכנים ותקצוב הארועים והמוסדות בין מחלקה לתרבות תורנית שמוחזקת בידי נציג של הציונות או נציג חרדי. כך גם בנוגע לרמת ואיכות מוסדות החינוך בחמ"ד, בטיפול בסוגיית שכר הלימוד באולפנות ובישיבות, בתקצוב תנועות הנוער ואגודות הספורט, בסוגיית מינוי הרבנים הראשיים ורבני ערים, כמפלגה בעלת אוריינטציה מתנחלית בהתגייסות טבעית לטובת צרכי תושבי יו"ש, ביכולת השפעה במועצות הדתיות והרבנות הראשית שנמצאות בהגמוניה אבסולוטית של מפלגת ש"ס- תוצר של שנים בהן המפלגה מחזיקה בטאבו את משרד הדתות למעט אפיזודה קצרצרה וחד פעמית של הבית היהודי בכנסת ה-19.
לא מדובר כאן בדאגה לאינטרסים פרטיים בלבד, מדובר כאן בדאגה לרוב תושבי המדינה המסורתיים. את החינוך של מוסדות החמ"ד צורכים רבים מהציבור המסורתי, לאופייה היהודי של המדינה דואגים לא רק דתיים אלא גם מסורתיים, ואת שירותי הרבנות צורכים בעיקר המסורתיים – שהרי לבוגרי ההסדר והגבוהות יש את הרבנים שלהם בישיבות ובקהילות ואינם תלויים ברב השכונה.
שנים רבות שהציבור הדתי התעלם מאחיו המסורתיים - אם במרכז ואם בפריפריה- והעדיף להתמקד בנושאים אחרים. הגיע זמן התיקון, אי אפשר לדבר על כל גווני הציונות-הדתית בלי לדבר על הגוון המסורתי שמזהה בחיבור הטבעי בין תורה ועבודה את דרך החיים הנכונה למרות שאין הם צועדים בה.
לאור כל זה, מובן לחלוטין הצורך במפלגה שמייצגת את הציבור הדתי לאומי שתפעל למען האינטרסים המגזריים והלאומיים כאחד. על מנת שזה יקרה צריכות עכשיו ארבעת המפלגות – הבית היהודי, האיחוד הלאומי, נעם ועוצמה יהודית – להתאחד לכדי מפלגה אחת גדולה שתיישם את כל הדברים בפועל.
רונאל אלקיים הוא עורך דין בתחום המקרקעין, חבר מרכז הבית היהודי. בעבר כיהן כיועץ של ח"כ ניסן סלומינסקי