דתן ואבירם - היועצים הפרלמנטרים של פרעה

רגילים לצייר את דתן ואבירם כצמד נוכלים רעים, דוברי לשון הרע, האם הם באמת היו כאלה? והיכן שורש הטעות שלהם?

תגיות: פרשת השבוע
שמואל לעסרי , י"ג בשבט תשפ"א

דתן ואבירם - היועצים הפרלמנטרים של פרעה-ערוץ 7
יציאת מצרים. אילוסטרציה
צילום: ISTOCK

את דתן ואבירם אנחנו פוגשים בצורה רשמית רק בפרשת קרח, אבל בצורה פחות רשמית אפשר לגלות את טביעת חותמם לאורך כל הדרך. זה מתחיל בשנים שמלשינים על משה, זה ממשיך בשנים שמטיחים במשה ואהרון שאתם רק גורמים סבל לעם ישראל, וגם אחרי יציאת מצרים יש אנשים מחוסרי האמנה שמותרים מן המן למחרת: דתן ואבירם.

רגילים לצייר את דתן ואבירם כצמד נוכלים רעים, אלימים, דוברי לשון הרע, אבל אם הם באמת היו כאלה, איך הם יצאו ממצרים? הרי כבר במכת חושך מתו כל רשעי ישראל שלא האמינו בגאולה. 

פעם נוספת פלאית שהזוג מופיע מובא בתרגום יונתן. רגע לפני מרדף מצרים אחר בני ישראל הבורחים, נאמר "וְאָמַר פַּרְעֹה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל נְבֻכִים הֵם בָּאָרֶץ סָגַר עֲלֵיהֶם הַמִּדְבָּר", באופן פשוט פרעה מדבר על בני ישראל הבורחים לעמו, אבל לא כך מתרגם תרגום יונתן: "ואמר פרעה לדתן ואבירם בני ישראל שנשארו במצרים מטורפים הם עם בית ישראל בארץ...". התמונה שמצטיירת אינה פשוטה: בזמן שעם ישראל נחפז לצאת ממצרים, דתן ואבירם נותרו מאחור, בחצר פרעה, שם הם משמשמים כיועצים פרלמנטאריים. לא פחות. אז איך השניים יצאו ממצרים?

תשובה יפה (ומפתיעה!) מופיעה בספר טעם ודעת. דתן ואבירם, אומר הרב משה שטרנבוך, ראש בית דין העדה החרדית בירושלים, היו תלמידי חכמים רציניים, עם זקן ארוך וכובע מכובד תואם. והם האמינו לגמרי בקב"ה ובגאולה. אבל לדתן ואבירם יש עמדה מאוד ברורה ביחס למשה ואהרון. הם אומרים, ובצדק, שזמן הגאולה עוד לא הגיע! הם למדו בת"ת על ברית בן הבתרים: מדובר בארבע מאות שנות גלות, לא מאתים ועשר שנים. מי נתן לכם את הזכות לצאת ממצרים לפני שתמה הגזירה? אין לדחוק את הקץ! אין לעלות בחומה! אין למרוד באומות! רק לפני שלושים שנה בני אפרים (במדרשים מופיע שם המנהיג: נון, האם היה אביו של יהושע?) חישבו את שנות הגלות מזמן כריתת הברית והאמינו שהגיע זמן הגאולה וכולם נהרגו. אל לנו לעבור על השבועות, אומרים דתן ואבירם, אין לנו אלא לקבל על עצמנו את הדין באהבה, להישאר את הזמן שנותר כפשוטו, ולעלות ברכוש גדול בבא העת.

רק אחרי שהם רואים את קריעת הים הם מבינים שכנראה מתרחש כאן משהו, אבל נשארים מסופקים לאורך כל הדרך וכשהעם אחרי חטא המרגלים אומר "נתנה ראש ונשובה מצרימה" הוא מתכוון בדיוק לראש הזה שמוביל את התפיסה שזמן הגאולה לא הגיע, הנה, תראו, נתקענו במדבר ארבעים שנה בגלל שדחקנו את השעה, היינו צריכים להשלים שנות מצרים. 

את תפיסת העולם שלהם ניתן להבין מהסיבה שהם הותירו מהמן. וודאי שהם האמינו שה' ידאג לעם ישראל, אומר האדמו"ר מאיזיביצא, אבל הם לא האמינו בעצמם! הם לא האמינו שגם מחר יזכו לקבל מן, בגלל ענווה פסולה ובאושה שהייתה בהם (זה בדיוק התולעים שבאו יש מאין), ממילא ההשתדלות מחייבת לשמור מהמנה היומית גם למחר. 

שורש הטעות של השנים מתחיל בחוסר האמונה שלהם בעצמם. ובעומק, בחוסר האמונה שלהם בדור. הגאולה לא מתחילה ממנוּ, או אם להשתמש בסמנטיקה אחרת, היא לא תלויה בתשובה. כמובן עלינו להיות שותפים, לפעול עם א-ל ולכוון לשם שמים בכל מעשינו' אבל הגאולה מתחילה מלמעלה. חוסר האמונה שלהם בעצמם הוא בעצם חוסר אמונה בהקב"ה שמאמין בעם ישראל וגואלם, מבלי צורך בנימוק והסברים, בחשבונות שמים אל לנו להיכנס, לגזירת הארבע מאות שנה הקב"ה ידאג ויחשב בהתאם לתיקון והתהליך שמתרחש ביצירת העם. עלינו להיות עסוקים בחלקנו, באמונה שלנו בהקב"ה ובעמו, ובפקודה האלוקית שעוברת מפה לאוזן מאז יוסף, פקוד יפקוד אלוקים אתכם. 

ולוואי ונזכה בכך, לראות עין בעין - את המבט של הקב"ה  על עמו, ומתוך כך נחזק ונתחזק בעד עמנו ובעד הרי אלוקינו.

הכותב הוא אברך בכולל לוד