תומר הופמן שנדבק בנגיף הקורונה סיפר בראיון לקרן נויבך ברשת כאן ב' על ההתמודדות הקשה עם המחלה ומפציר בציבור לא לזלזל בהנחיות ולא לצאת מהבית אם לא חייבים.
הופמן נדבק על אף שהקפיד על הנחיות הבריאות, "גזרתי על עצמי בידוד בבית. לא הלכתי ללוויות, אירועים, שום דבר".
אשתו, עובדת חיונית, נדבקה בקורונה במשרד כשבאה במגע עם חולה מאומתת. אחריה גם הוא נדבק. "ביום ראשון אני מבקש להתפנות לבית חולים. מגיע אלי אמבולנס. הכונן של מד"א נבהל כשהוא רואה את מצבי, הוא מטיס אותי למרכז הרפואי לגליל".
אחרי הצילומים והבדיקות, הופמן הבין שיישאר בבית החולים לתקופה. זה לא עומד להיגמר כל כך מהר. בתוך החודש במחלקת הקורונה, שישה ימים הוא היה במצב קריטי מאוד.
אמנם הוא לא היה יכול לפגוש אף אחד, אבל אחד הדברים שכן החזיקו אותו הוא הטלפונים וההודעות מהאנשים מהיישוב שלו. ככה הוא לא הרגיש לבד: "אנשים שכל הזמן 'הציקו' לי שאלו אותי מה שלומי, איך אני". בשלב מסוים הוא גם זכה לביקור מילדיו.
ואז, יום אחד, ב-10:00 בבוקר, חודש אחרי שאובחן, נכנס רופא ואמר לו שהוא הולך הביתה. יום לפני כן אותו רופא אמר לו שמצבו קשה אך יציב, אבל עכשיו, תוך שלוש שעות אני משוחרר הולך הביתה.
"אבל איך? אני עם מסיכת חמצן, עם מחטים מחוברים לידיים. הוא אמר שעל פי הבדיקות - החלמתי. אני מקבל כמה ימים מחלה ויכול לחזור לעבודה. על מה הוא מדבר? אני עדיין לא מצליח לעמוד על הרגליים. במצב רגיל, הוא אומר, היינו משאירים אותך – אבל הלחץ גדול מדי".
"את הצוות שטיפל בך אתה לא מזהה כי אתה רואה רק עיניים. כשאשתי באה לשחרר אותי, היא צילמה את הצוות. כשהראתה לי את התמונה אמרתי לה שלצערי, אם האנשים האלה שהצילו אותי יעברו לידי ברחוב – אני לא אזהה אותם בחיים. לא אוכל להגיד להם תודה."
תומר מבקש מהציבור: "אל תזלזלו זאת מחלה שהורגת. אם לא חייבים, אל תצאו. תשמרו על עצמכם והסביבה שלכם. כל האנשים מסביבכם יכולים למות אם לא תשגיחו".