כבוד הנשיא, כנופיית שלטון החוק חיה ונושמת

ממתי ביקורת על מערכות שלטון אסורה? מי קבע איזו רשות מהשלוש מותרת לביקורת ולמרמס, והנותרות, כלומר 'שומרי הסף', להגנה הרמטית?

ד"ר גבי אביטל , י"ד בשבט תשפ"א

כבוד הנשיא, כנופיית שלטון החוק חיה ונושמת-ערוץ 7
גבי אביטל
צילום: עצמי

אם הופתעתם מדבריו של נשיא המדינה בטקס השבעת שופטים חדשים, לא נורא, תעשו עצמכם כאלה.

מקצת מדבריו: "נחצו קווים אדומים, המתח בין הדרג המקצועי לפוליטיקאים קרוב לשבירה... בשנים האחרונות נתונה המערכת המשפטית לביקורות חריפות, אשר יש ביניהן החוצות באופן בוטה את סף הלגיטימיות. מתודת השיח ברשתות החברתיות מתדלקת מתקפות אלו, פעמים רבות תוך הוצאתן מהקשרן". באמת מילים כדורבנות.

מה מציק לנשיא המדינה אשר במעמד המכובד, בנוכחות נשיאת בית המשפט העליון, שר המשפטים, היועץ המשפטי, ועוד כהנה, מטיח ביקורת כה בוטה בנבחרי ציבור, קרי, ראש הממשלה על שריו ונבחריו? ממתי ביקורת על מערכות שלטון אסורה? מי קבע איזו רשות מהשלוש מותרת לביקורת ולמרמס, והנותרות, כלומר 'שומרי הסף', להגנה הרמטית?

תזכורת קלה. בשנת 2001, חבר הכנסת מטעם הליכוד ראובן ריבלין, חברו הקרוב של ראש הממשלה דאז, אריאל שרון ז"ל. הלה הודיע כי ריבלין ימונה לשר המשפטים. ואז, כמו בסרט ידוע מראש, מערכות אכיפת החוק, קרי, פרקליטות, משטרה, פוצחות בזמר ידוע. הוא לא משלנו. בכלל הוא לא אוהב את האקטיביזם השיפוטי. נפתחו חקירות פליליות. המינוי נשאר בגדר המלצה. אקצר את מהלך הסרט. האיש זוכה לאחר כשנתיים, כלומר התיקים נסגרו. וכה אמר בכעס ובעצב בלתי מוסתרים:

"בדרך כלל שר המשפטים בארץ נבחר בצורה כזו שיודעים שהוא יהיה אוהד לנשיא בית המשפט העליון. אם יש איזה חשש שמישהו עלול להיות לא אוהד אז עוצרים אותו במשטרה או חוקרים אותו. כך היה גם איתי. כשאריק (שרון) קיבל את אמון העם ב-2001 והתכוון למנות אותי לשר המשפטים פתאום חקרו אותי 11 שעות במשטרה על כל מיני עניינים חסרי שחר ומיד הדליפו את החקירה לכל מיני עיתונאים וכתבלבים השופכים את דמי''.

למי שעדיין רק עושה עצמו מופתע, הנה המשך מאותו ראיון לעיתון 'הארץ' מה-3 במרץ 2003:

''אם יש מקרה אחד ומקרה שני ומקרה שלישי שאנשים שאינם נוחים למערכת מוצאים את עצמם במשטרה בעיתוי מוזר, אז על פניו אולי יש פה תופעה. אולי יש פה תופעה מסוכנת. לכאורה מתעורר החשד שאולי מערכת אחת מונעת ממערכת אחרת לממש את המנדט שניתן לה על ידי הציבור. כי אם אני למשל נבחרתי לכנסת, ואם למשל ראש הממשלה רוצה לבחור בי, ואם באה מערכת אחרת ואומרת אתה מנוע מלהיבחר רק כיוון שיש איזה חשד נגדך שהועלה בעיתוי לא מקרי ובעצם לא נחקר אחר כך, אז יש פה איום על הדמוקרטיה דווקא על ידי מי שמדברים בשם הדמוקרטיה. יש פה סיבה לדאוג שמא במקום שלטון החוק יש לנו בישראל כנופיית שלטון חוק".

עכשיו אתם כבר לא חייבים להיות מופתעים: "...מתעורר החשש שאולי יש פה כנופייה של שלטון החוק. שברגע שיש צורך, ברגע שיש מישהו שמאיים על החבורה, פועלים נגדו ברשעות גדולה ומתוך סימביוזה מוחלטת בין הרשות החוקרת, הרשות התובעת והרשות השביעית. ואז יוצרים נגד האדם סטיגמה ואז מדליפים לעיתונים באופן סלקטיבי מהחקירה, ואז יש עיתונאי שקורא לי דודי ריבלין, או רובי אפל, או דברים מעין אלה. ואני אומר לך שאין בעולם אדם יותר מוסרי ממני.

''אני ממש אדם נקי כפיים ובר לבב. אבל בגלל שאני נון קונפורמיסט ובגלל שאני פוליטיקאי, מרשים לעצמם לרדוף אותי. אומרים מי זה הפוליטיקאי, מה אם נשפוך את דמו. בין כך ובין כך הוא פסול. אם לא פשע, יפשע. אם לא מצאנו אותו, יימצא. כלומר מטילים אשמות בצורה לא אחראית. הסימביוזה בין המשטרה לעיתונות הופכת פוליטיקאים מסוימים, לא רצויים, לאסקופה נדרסת. בעיני זה סדום ועמורה. ממש סדום ועמורה''.

נכון שזה נשמע מוכר מימים אלה, משנים אלה? נכון שאתם רוטנים למשמע הנאומים החלולים של יועמ"שים, ושל נשיאי עליון ואלעד שרגא? עוד קצת מהעבר הלא-רחוק:

ביום השני בפברואר 2007 בשידור ברשת ב' הזהיר המשנה לנשיא ביהמ"ש העליון לשעבר, מישאל חשין ז"ל, בקול חנוק מדמעות את שר המשפטים הנכנס דאז, פרופ' דניאל פרידמן: "מי שירים יד על העליון - אגדע את ידו". מסכן פרופ' פרידמן, אבל מסכת ההתעללות שעבר הח"כ ראובן ריבלין, נחסכה ממנו. שמא הוא זכר את דבריו של חשין עצמו משנים קודמות? ב־10 במאי 1997 בעיתון "כל העיר" כתב השופט חשין: "באקטיביזם השיפוטי יש מחטף חוקתי".

בינתיים, ראובן ריבלין נהיה נשיא המדינה. ובכל זאת, מי האיש אשר נותן דרור ללשונו כאשר הוא מגן על פקידי שלטון האמורים ללכת בעקבות השלטון הנבחר? הרמזים ברורים. כל מי שיכול להכות בראש הממשלה כאחרון האספסוף, יגייס אפילו את 'החשב הכללי באוצר', אשר קיבל דקות מסך יותר מהנשיא עצמו. במדינה מערבית מתוקנת אין יועץ משפטי החולש על כל המערכת ללא שום ביסוס חוקי. הוא אשר ממשיך להפר באופן בוטה את עיקרון הפרדת הרשויות. הוא אשר אחראי להגשת כתבי אישום מופרכים, הוא אשר נסחט על ידי שי ניצן, והוא אשר הופך את דעתו בעניין מימון הסנגוריה במשפט ראש הממשלה. שמא נשיא המדינה התבלבל בחלוקת הרשויות?

שווה לנשיא המדינה להיזכר באותו ראיון, באותה תקופה בה נחשד על ידי כנופייה של שלטון החוק.