שולחנם של המקובלים בט"ו בשבט

למה המקובלים מקפידים על 30 סוגי פירות בט"ו בשבט? איך נראה אצלם סדר ט"ו בשבט? על תפוחים, חרובים, כוונות וייחודים מספר הרב בצרי.

שמעון כהן - ערוץ 7 , י"ד בשבט תשפ"א

שולחנם של המקובלים בט"ו בשבט-ערוץ 7
אילוסטרציה
צילום: iStock

לקראת ט"ו בשבט שוחחנו עם המקובל הרב יצחק בצרי, מראשי ישיבת השלום, על מאפייניו של ראש השנה לאילנות בעולמם של מקובלים.

הרב בצרי מספר על החשיבות המיוחדת שיש בהעלאתם של הפירות שבהם נשתבחה ארץ ישראל על שולחן סדר ט"ו בשבט, אך מעבר לכך מקפידים המקובלים שעל שולחנם יהיו לפחות שלושים סוגי פירות שונים. על מרבית הפירות שעולים על שולחנם לומקים וקוראים המקובלים את דברי הזוהר, המדרש והתלמוד, "מצטטים את כל הלשונות. יש סדר לימוד בספר 'פרי עץ השדה', וגם מכוונים את הכוונות של כל פרי ופרי".

את חשיבות הכוונות מדגים הרב בצרי בזית הידוע כמביא לשכחה. מאחר וגם הזית הוא מהפירות שבהם נשתבחה ארץ ישראל יש להביאו על אף אותה שכחה, אך האר"י כותב שאם מכוונים את הגימטריא של המילה זית כשילוב של שמות הקודש אפשר לאכול זיתים ו"אדרבא, זה יועיל לו לזיכרון".

ההקפדה על שלושים פירות נובעת מהקבלה לעולמות עליונים, כאשר לכל סוג פירות מאפיינים רוחניים אחרים, "יש פרי שהוא קליפה מבחוץ ובפנים הוא ראוי למאכל, יש פרי שהוא רק גרעין ויש פירות שאין להם קליפה וגרעין והכול נאכל בהם כמו התאנה. יש בזה עניין וחז"ל התייחסו לכל המשמעויות הללו".

בהקשר התאנה מוסיף הרב בצרי ומזכיר את דברי חזל, למה נמשלו דברי תורה לתאנה? משום שבעוד לפירות אחרים יש פסולת, התאנה היא כמו דברי התורה, אין בה פסולת וכולה נאכלת. עוד מזכיר הרב בצרי את דברי התלמוד המונה את כל שבעת המינים ומציין את משמעות חלום בו מופיע כל אחד משבעת המינים.

סדר ט"ו בשבט של מקובלים נמשך פרק זמן לא מבוטל, גם אם לא כאורך סדר פסח הנמשך עד אחרי חצות הלילה, "יושבים ולומדים על כל דבר ודבר. זה נותן לנו הבנה בשבחה של ארץ ישראל", אומר הרב בצרי ומציין כי פרי אחד זוכה לחשיבות מיוחדת על אף שאינו כלול בשבעת המינים וזהו החרוב שמקפידים שיונח על שולחן החג. הגמרא, מזכיר הרב בצרי, רואה בחרוב פרי קשה לעיכול, אם כי רופאים בני זמנינו מוצאים גם בפרי זה ערך בריאותי, אך מעבר לשיקול הבריאותי החרוב מזכיר לנו את חורבנה של ארץ ישראל שעדיין לא הגיעה לגאולתה, "גם אם עלינו לארץ ואנחנו מתיישבים בה, אנחנו שמים חרובים על השולחן כדי לזכור שהארץ עודה חריבה".

הרב בצרי מספר כי ברמה האישית יחסר לו מאוד פרי חרוב מיוחד אחד המגיע מעץ החרוב שעל יד מערת רבי שמעון בר יוחאי שבפקיעין, "עץ שקיים שם עד היום, מדהים ביופיו. מרגישים שם את מסירות הנפש לתורה של רבי שמעון ובנו. לקחתי בשעתו את אמי מורתי ע"ה לפקיעין וכמה היא התרגשה לראות שארץ ישראל חיה ונושמת את מה שהיה כאן לפני אלפיים שנה".

עוד מזכיר הרב בצרי "לא לשכוח לשים על השולחן תפוח. הגמרא אומרת שפריו קודם לעליו כך ישראל הקדימו נעשה לנשמע. מדובר בזן 'גראנד' של התפוחים, שבו אכן הפרי קודם לעלים, זהו התפוח האמתי. היו צדיקים שהקפידו לאכול תפוח בכל ליל שבת בסעודה. ב'כף החיים' נכתב לאכול תפוח בכל ליל שבת וגדולי האדמו"רים אומרים שמי שאוכל תפוח בכל שבת מובטח לו שבאותו שבוע תהיה לו פרנסה בנקל".

"הסבא קדישא שלי, הרב סמלמן מוצפי עליו השלום, דאג לאכול בכל שבת תפוח. קל וחומר בט"ו בשבט, 'כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים'. ברוך ה' זכינו לחיות בארץ ישראל. אנחנו עלינו לארץ לפני 150 שנה כשהבן איש חי הביא את כל המשפחה לארץ, הגענו לכאן כשהארץ הייתה בחורבנה. הם התיישבו והיום אנחנו מרגישים את השמחה שארץ ישראל מלאה בתורה, מצוות ומעשים טובים. אין לעם ישראל מה לעשות בארץ העמים, שיבואו כולם לשבת בארץ ישראל".

עוד מוסיף הרב בצרי ומזכיר את דברי חז"ל על בחירת שבעת המינים דווקא המינים הללו ולא פירות הדר ופירות אחרים, ששבעת המינים משתמרים למשך שנים, כך שנוכל לעסוק בתורה בלי להיות טרודים במלאכת כפיים. על החשיבות הרוחנית שיש בארץ ישראל לעבודת החקלאות מזכיר הרב בצרי את ההתרגשות הגדולה שאחזה ברב עובדיה יוסף אחרי שבביקור שקיים במטעים לצורך ענייני שמיטה נתנו לו לטעת עץ אתרוג ותקופה ארוכה לאחר מכן דיבר על הזכות שהייתה לו לטעת עץ באדמת ארץ ישראל.