מירית הופמן
מירית הופמן צילום: באדיבות המצולמת

ט"ו בשבט, אשר יחול מחר, מבשר התחלה של שנה חדשה לפֵירות האילן. ראש השנה לאילנות נקבע בשבט, חודש שבו העצים מחדשים את פריחתם ואת הבשלת פֵירותיהם.

בתחילת דרכו, אדם הוא כמו שתיל קטן שיש לטפל בו בעדינות. זאת עד שיתפתח ויגדל. טיפול וטיפוח של עץ אינו דבר שניתן לתמצת בפעולה אחת או שתים.

העץ דורש טיפול ראוי מורכב ומתמשך, למרות כל זאת החקלאי אינו מתייאש. השקעתו המרובה מלווה באמונה שעמל זה יניב פירות. אמנם אין הם נראים מיידית, אך יגיע היום, והם יראו לעין כל.

וכך גם אנחנו כהורים, מטפלים בילדים שלנו כשהם קטנים ורכים בצורה אינטנסיבית כולל לילות לבנים רבים וחוסר שינה מתמיד. כאשר הם גדלים, הגידול שלהם נעשה קצת פחות קשה, כמו הטיפול בעץ כאשר יש לו יסודות טובים, קל יותר לטפל בו.

כמו החקלאי, גם אנחנו ההורים. מאמינים שהשקעתנו הרבה בחינוך שלהם, תניב תוצאות, הגם שלא מיידיות. ככל שהילדים שלנו גדלים, אנחנו לומדים לשחרר. כל פעם משחררים קצת יותר, ואנחנו עומדים בצד ומתפללים שהילדים שלנו שהפכו לנערים, מתבגרים ואחרי זה גברים ונשים, יצאו לעולם עם ארגז הכלים והערכים שאותם טיפחנו בהם כל השנים.

ברבות השנים, מגיע היום שהגזע של הבית, הלא הוא ההורים שלנו, שהפכו למבוגרים יותר, זקוק כעת לעזרה שלנו. לעזרה של הילדים, הלא הם הפירות העץ. זאת עזרה שאנחנו מוכנים כעת בשמחה לתת להם.

התפקידים מתחלפים במעט, לעיתים קצת יותר ולעיתים קצת פחות, ואנחנו הנערים שכבר הפכנו בעצמינו להורים, מוצאים כי תורנו לטפל בהורים שלנו.

ככל שעובר יותר זמן, ההורים שלנו דומים יותר לעץ בתקופה של שלכת, גם הם נראים ומרגישים מותשים, עייפים וחולים. כמו העלים של עץ בשלכת שנושרים ממנו והוא נראה עצוב. כך לעיתים ההורים, נכנסים למצב רוח ירוד וזקוקים לעידוד. במיוחד בתקופה זו של הסגר השלישי כאשר לאנשים המבוגרים שנמצאים חלקם בבידוד חברתי כמעט שנה, פתאום מאבדים אימון שמשהו עומד להשתנות בקרוב.

וכאן התפקיד שלנו משמעותי יותר מהכל, חשוב להזכיר להורים שלנו, שהם לא לבד ושיש מי שרוצה לעזור להם ולהיות בקרבתם. חשוב למצוא את הזמן ואת הדרך לשבת ולדבר איתם אפילו בזום. להזכיר להם שהם חשובים עד מאד ולשמוע מהם על החלומות שלהם, הרצונות שלהם, אולי סיפורי ילדות, וההיסטוריה משפחתית. אפילו להפתיע אותם במתנות קטנות ובשליחויות מפנקות.

תשומת הלב הזאת נותנת להם דלק להמשיך הלאה, לא לאבד תקוה ומרימה להם את המורל, הגם אם רק לכמה שעות טובות.

כמו העץ. אם יעשה מאמץ, אם יתנער ויאזור כוח, יוכל לצמוח מחדש, ואת מקום ה'שלכת' יתפסו הלבלוב והצמיחה מחדש, הפרחים היפים והפירות המתוקים כך גם האדם, יחזיק מעמד עוד קצת, יאסוף את עצמו, וימתין לימים טובים.

ואסיים במילות השיר של ירדן בר כוכבא:

"הנה הם באים ימים של שקט
אחרי הרעש הגדול והנורא
אפשר לנוח קצת על המרפסת
ולאסוף את שברי הסערה".

מירית הופמן, עו"ד - מומחית בתכנון בין דורי וליווי משפטי ואישי לגיל השלישי.

לשאלות בנושאים משפטיים העוסקים בגיל השלישי, ניתן לפנות בכתובת המייל mirit@lawmirit.com

whatsapp
הצטרפו לקבוצת הוואטצאפ של ערוץ 7