התחלה// פתח תקווה, הקטן מבין שלושה ילדים. "הבית היה בית דתי ומאוד ערכי. ההורים, ילידי צרפת, עלו לארץ והתחתנו פה. גדלנו ברוח הזאת של אהבת הארץ והמסירות לעם ישראל".
אבא// שלום רום, עבד שנים רבות כאיש ביטחון. "אבא חזר בתשובה כנער צעיר. הוא היה עובד הרבה מסביב לעולם. היו תקופות שעברנו לגור באירופה בשל עבודתו, והיו שנים שבהן הוא היה יוצא לבד וחוזר הביתה אחת לשבועיים. ינקנו ממנו את רוח התרומה לציבור".
אמא// רוחמה רום ז"ל, הלכה לעולמה לפני שלוש שנים. "אמא הייתה לבורנטית מעבדה ב'טבע' ומאוחר יותר עבדה ב'על"ה', עסקה הרבה בעשיית חסד. אישה מאוד צדיקה. בתקופות שאבא לא נכח אמא החזיקה את הבית, אבל באווירה של מסירות ושל שליחות".
מסביב לעולם// את שנות בית הספר היסודי החל בבית הספר 'דרכי נעם' בפתח תקווה, אך בשל עבודת האב עברה המשפחה לגור באירופה. "למדתי בבתי ספר של חב"ד. הייתה אווירה טובה ונהניתי שם, אבל היה לי קשה לא להיות בארץ. האפרוריות של אירופה העיקה עליי".
חוזר הביתה// בגיל 12 החליט לחזור הביתה לבדו, על אף שהמשפחה נותרה בחו"ל. "גרתי אצל חברים של ההורים בפתח תקווה, שמחתי מאוד לחזור לכאן. למדתי בישיבה התיכונית בשעלבים. הייתי תלמיד שובב שעסק יותר בענייני דיומא מאשר בלימודים. למדתי במגמת הבקר וביליתי לא מעט עם הסוסים".
חותך באמצע// בגיל 16 פגש ברב יהושע שפירא, והחליט לעבור ללמוד בקבוצת המייסדים של ישיבת רמת גן. "קסם לי הרעיון של ישיבה חסידית בלב גוש דן. הייתה בה הרבה רוח, ובתקופה של הסכמי אוסלו הרעיון הזה מצא חן בעיניי ועברתי לשם עוד לפני סיום התיכון. היינו 20 בחורים עם רוח מאוד מיוחדת, זו הייתה תקופה שספגתי בה המון והיה מדהים".
צבא// שירת כחובש קרבי באזור חברון. "זו הייתה תקופה מדהימה, שבה ראיתי כל שבת איך אנשי הישוב היהודי מגיעים להתפלל במערה עם קבלת השבת המיוחדת. זאת לצד פיגועים ורגעים קשים".
ולפאתי מזרח// עם תום תקופת ההסדר חזר ללמוד בישיבה, ולקח חלק במיזמים ציבוריים שונים. "החיבור לעם ישראל בער בי. הקמנו בהודו 'בית יהודי במזרח' שיועד להמוני צעירים שהגיעו והתחברו ליהדות. הייתי נוסע לתקופות קצרות והמקום פעל על ידי שליחים רבים, בהם היה גם אהרן רזאל. המקום היה בית חם להמוני ישראלים".
מקפץ על הגבעות// "באותם ימים הייתי עמוק בתוך נושא ארץ ישראל והקמת נקודות התיישבות בגבעות שילה. ייסדנו את גבעת קול ציון, עדי עד, הבית האדום שפך לחוות יישוב הדעת. רצינו להיות חלק פעיל מהגשמת חזון הנביאים. גרנו באוטובוס, במערות, במכוניות. היום יש פה מאות משפחות וזה דבר מדהים".
החצי השני// בגיל 28 הכיר בשידוך את יונת, אלמנת צה"ל שבתה נולדה אחרי שבעלה הראשון נהרג בלבנון. "זכיתי באישה ובבת יחד. יצאתי עם יונת ובמקביל הכרתי את טוהר, ונולדו לנו עוד חמש בנות. גרנו בחוות יישוב הדעת ומשם עברנו לאש קודש".
מחפש כיוון// בעקבות שאלה שעוררה הבת הקטנה, החליט לחפש את דרכו המקצועית. "טוהר שאלה אותי פעם במה אני עובד. הלכנו לשדכנית שלנו, אמא של הרב יהושע שפירא, וביקשנו עצה. היא אמרה שלצד העשייה האידיאולוגית צריך גם מקצוע והמליצה לי ללכת ללמוד משפטים".
מצטיין// את לימודי המשפטים עשה בקריה האקדמית אונו וסיים אותם בהצטיינות. "זו הייתה מתנה יפה לאמא שלי אחרי שלא סיימתי תיכון. מאז אני עוסק בתחום הקרקעות ביהודה ושומרון וזוכה לסייע ולייעץ לעצורים ולאנשים אידיאליסטים שנאבקים על ארץ ישראל, על זכויות האדם שלהם ועל תנאיהם. משתף פעולה עם ארגון 'חננו', וזו זכות בשבילי לעשות זאת מול עשרות ארגוני שמאל שעושים הכול כדי לפגוע במדינת ישראל. יש הרבה עבודה בתחום הזה, לא סתם נאמר 'ציון במשפט תיפדה'".
אבו אל־בנאת// לשניים יש יחד שש בנות. טוהר בת 14, נהורא בת 12, שחגגה בת מצווה בבידוד, נעמי קמה בת תשע, אוריה בת שבע, לבונה בת חמש וחן רוחמה בת שלוש. "אני הגבר היחיד בבית. אין תלונות, הן תמיד דואגות לי".
משימה קשה// לאחרונה ייצג את פצועי התאונה שבה נהרג אהוביה סנדק ז"ל בתקרית בין הנערים למשטרה. "הייתי זה שבישר להם שחבר שלהם נהרג, זה לא היה קל. לצערי, זה הקצה של תופעה כואבת של אכיפת יתר נגד קבוצה מסוימת עם השקעת תקציבי עתק. לא ייתכן שיהיה דין אחד לנערים בשומרון ודין אחר לנער בכל מקום אחר. אין פה התחשבות בזכויות אדם וזה מתסכל".
קו פתוח// במסגרת עבודתו הוא נותן ייעוץ לעצורים בכל שעה, ובכל מקום שבו הוא נמצא. "יש כל הזמן שיחות שמגיעות אליי. אנשים מתקשרים מהמעצר בלילה, ביום. אני מגיע למקומות כדי לייצג. יש לא פעם לילות שלמים בלי שינה, אבל זו העבודה והיא חשובה".
חובק עולם// פרט לעבודתו כעורך דין, הקים חברה שמוכרת מוצרים מיהודה ושומרון לכל העולם. "עד גיל חמש לא דיברתי, היום אני מדבר עברית, איטלקית ואנגלית אז זה פיצוי הולם. לפני ימי הקורונה הייתי מעביר הרצאות בכל העולם עם הסברה על ישראל וההתיישבות. זו עבודה שאנחנו עושים כל העת מול מחרימי ישראל בעולם".
משימה לאומית// במסגרת עסקיו בעולם הוא נמצא בקשר עם יהודים מרחבי העולם. "הציונות הדתית שיודעת לקחת על עצמה משימות צריכה לשים דגש גם על חיזוק הקשר עם יהדות התפוצות, להוסיף כבוד לעם ישראל, אחדות וחיבור. כבוד בין איש לרעהו, אהבה ואחווה. אלו דברים שחסרים היום ואנחנו יכולים להרים גם את הדגל הזה".
ממשיכים את החזון// היום הוא גר עם משפחתו באש קודש, מיישובי ההתיישבות הצעירה שנאבקים על הסדרתם. "יש פה 70 משפחות מדהימות, מכל מיני סוגים. אנחנו רוצים את ההכרה כהתיישבות צעירה, הממשיכה של החזון הציוני ומגשימה את חזון הנביאים של שיבת ציון. וכן, אנחנו רוצים שיהיו לנו מים זורמים במקלחת, חשמל מסודר ולא בזרימה חלקית ואיטית בהפסקות. שלא אצטרך להגיע לבית המשפט בלי מקלחת".
דורשים הסדרה// "בגלל שהעניינים פה לא מוסדרים אין מספיק לחץ בברזים, החשמל לא מסודר, המזגנים לא תמיד עובדים. אנחנו מקווים שנסדיר במהרה את ההתיישבות פה. בזמן שהערבים מסביבנו משתלטים על אדמות מדינה, חשוב לבסס את האחיזה שלנו בארץ, לחזק את המתיישבים ואת הנוכחות שלנו כאן, ולא שנמשיך לחיות פה בחוסר יציבות שכזה. אבל למרות הכול, מבחינתי זו רמת חיים מדהימה לגור במקום קדוש כזה עם נוף מדהים כזה".
אם זה לא היה המסלול// "אולי רופא".
במגרש הביתי:
בוקר טוב// קם בשש וחצי, מעיר את הבנות, ארוחת בוקר, מוציא את הבנות למסגרות הלימוד כשאין קורונה ולזום כשיש קורונה. ממשיך בעבודת היום בפגישות או ייצוג עצורים בבית המשפט.
פלייליסט// ר' שלמה קרליבך, "מדי פעם אני עולה לקבר שלו, זה מקום של נחת בשבילי, אישיות מיוחדת ונדירה", וכן אוהב מאוד לשמוע את אנסמבל יעלה.
השבת שלי// "שבת זו ללא ספק המתנה הכי גדולה שיש בעולם. עם השנים אני יודע ליהנות מזה יותר ויותר. עם העצורים הרבים בתקופה האחרונה יש לי לילות נטולי שינה, ימים ארוכים בבתי משפט, המון עבודה. שבת זה הזמן של הנחת. יושבים ביחד, שרים, מספרים סיפורים".
דמות מופת// "הרב שלמה קרליבך. כואב לי שלא זכיתי לפגוש אותו למרות שיכולתי. בשבילי הוא איש גדול עם בשורה מיוחדת".
מפחיד אותי// "החיים הם שבריריים, הכי חשוב לשמור על הבריאות".
משאלה// "שנצליח לכבד את עם ישראל בארץ ובתפוצות וניקח את זה על עצמנו כמשימה".
כשאהיה גדול// "לא רוצה להיות זקן".
לתגובות: [email protected]