שלום, אני טל, בן 27 מכפר סבא. אח בכור לאוריה, שילת, שיר, נעמה והלל, ובן לאבא שלי יוסי. כן, אין לי אמא. אמא נפטרה לפני עשור ממחלה קשה ומהירה, ומאז נשאר אבא לבד עם שישה ילדים. הייתי הילד הגדול, האח הבכור שאמור לתמוך ולדאוג, ואני רק בן 17.
זה התחיל רק חודש קודם, כמו בסיפורים הכי מפחידים. אמא התלוננה על כאבי ראש, הלכה לבדיקה, גילו גידול ממאיר שהתפשט לחלוטין, ניסו להילחם על חייה במשך חודש אבל זה היה חסר סיכוי. חודש זה כלום זמן. כלום זמן בשבילנו להבין מה קורה איתנו, והופ היינו יתומים. כל כך מהרגע להירגע שרק מספר חודשים אחר כך עיכלנו את זה לעומק והבנו שאנחנו לבד.
לתרומה לחתנים וכלות לחצו כאן
אמא הייתה עקרת הבית, היא תמיד רצתה לגדל את הילדים, זה היה חלומה הגדול ביותר, והיא עשתה זאת באהבה אין קץ ומסירות שאין דומה לה. אבא היה הגבר המוכשר שעובד בתעשייה האווירית ומרוויח טוב, פוגש אותנו משבת לשבת. הפטירה של אמא נפלה עליו כרעם ביום בהיר. לא היה לו מושג מה לעשות עם הילדים, ואיך להתמודד עם העובדה שכעת הוא גם אמא וגם אבא. גם המפרנס וגם המחבק, גם המטפל וגם שר החוץ. הכל נפל על כתפיו הרגישות. במשך שנה הוא הלך וקמל, איבד את שמחת החיים שלו ואת האופי הכריזמטי והמוביל, והפך לשבר כל צנום ומדוכא. שנה עברה מהפטירה עד שפיטרו אותו מהעבודה.
מאז, כבר תשע שנים שאין לנו אמא, יש לנו אבא מתפקד בקושי, ואין לנו כסף. יצאתי לעבוד בגיל 18, במקביל לצבא לקחתי עבודות פרטיות בסופ״שים כדי לעזור למשפחה לעמוד על הרגליים. השאר הגיע מתרומות של חברים וקרובים דואגים. אחרי שהשתחררתי יצאתי לעבוד וכל כספי הלך על פרנסת המשפחה. אין לי שקל של חיסכון בצד.
וכעת, אור בקצה המנהרה החשוכה של החיים שלנו. בעוד שבועיים אני מתחתן. מצאתי את הכלה המדהימה בעולם והיא הסכימה לקחת אותי, ככה, עם כל הסיפור הפצוע שלי. סופסוף יש לי קצת שמחה בחיים. סופסוף ראיתי את עיניו של אבא מוארות קצת, אחרי עשור שכבו לחלוטין. סופסוף האחים הקטנים שלי מרוגשים ושמחים. ראיתי איך הם אהבו אותה מהרגע הראשון, ידעתי שיש פה חיבור טוב. ידעתי שבחרתי נכון.
אבל אין לנו מאיפה לחתן את עצמנו. השמחה הזו לא שלמה, ולא קרובה לכך. בגיל הצעיר הזה רובץ עלינו העול הכלכלי של חתונת עצמנו, של התחלת החיים המשותפים שלנו יחד, ושל המשך תמיכה במשפחה שלי. הלוואי שהסיפור האומלל שלי ייגע בליבכם. הלוואי שיש לכם, שהקב״ה משפיע עליכם שפע של טוב וברכות, הלוואי שתוכלו לתרום לנו מעט משלכם, בשביל חתונה הגיונית, שמחה, דירה סבירה, רהיטים מינימליים. הלוואי שלא תעצמו את עיניכם מנגד.
כמוני, יש עוד 43 יתומים ויתומות שיעמדו תחת החופה לבדם בחודש טבת ואין להם מאומה, אפילו לא את ההוצאות הבסיסיות ביותר. קופת העיר לקחה על עצמה לחתן את כולנו. אני קורא לכם לפתוח את לבכם, לבוא לעזרת כולנו ולתרום לכל הפחות 10₪ לחתונת כל יתום. תבורכו מן השמיים.