השבוע נפרדנו מנוסחה נדירה ומנצחת. נוסחה שכולנו חלק ממנה, אבל משה מושקוביץ ז"ל, מי שכונה מושקו, היה יישום של כולה מתחילה עד סוף. תורה גדולה שלא ממעיטה עשייה אדירה ולהפך. הרב מאיר בר אילן, מאבות הציונות הדתית וממורי דרכה, כותב על אנשים שעושים היסטוריה: "גדולה אמיתית, אישית, יש להכיר במידה רבה אצל אנשים שדווקא בחייהם הם כאגדה, שבזמן שהם מתהלכים עם אנשים, הרואים את מעלותיהם ומגרעותיהם כמו אצל כל בני אדם, מתייחסים אליהם בכל זאת, כאל דבר שאינו רגיל, לא כאל איש אלא כאל פרק בהיסטוריה". כך אני מרגיש ביחס למשה מושקוביץ, שהלך לבית עולמו השבוע.
מושקו היה בחייו כאגדה. הנהגה אצילית, הדר, עוז וענווה, פאר הציונות הדתית ומבוניה הגדולים. מעשים חדשים משכחים ראשונים, כך טבעו של עולם. אבל כאן חשוב דווקא להתבונן בפרק הקודם בחייו שלפחות אותי מעורר מאוד. מושקו היה מהבודדים במדינה שכיהן כיו"ר רשות מקומית בשתי רשויות שונות. קודם לכהונתו באפרת כיהן קרוב לשלושים שנה כראש המועצה האזורית שפיר, שם פרץ דרך חדשה בשלטון המקומי עם הקמת מרכז שפירא, היישוב הקהילתי הראשון, יישוב שאיננו מושב או קיבוץ, שבעקבותיו נבנה המודל המרכזי של ההתיישבות ביהודה ושומרון. אך יותר מכך פרץ מושקו דרך חינוכית וחברתית.
הוא ראה בלימוד התורה ערך עליון ובתורה כמרכז ההתיישבות. כך הוקמה על פי חזונו ישיבת אור עציון – ישיבה שמקימה יישוב. באותן שנים היו מעט מאוד ישיבות, וישיבת אור עציון הייתה המוסד הראשון שהוקם על ידי המועצה ולא על ידי הצוות החינוכי. הוא נתן לה את שמה, לעילוי נשמות חבריו קדושי גוש עציון.
מושקו ראה ערך עצום בבניין התורה הציונית־דתית המתחדשת. הוא פנה לרב צבי יהודה קוק זצ"ל שבחר במורנו ורבנו הרב דרוקמן לעמוד בראשה ומאז נקשרה נפשם. הם סיכמו על "הסכם יששכר וזבולון" וכך נשא הוא בעול הפיזי והחומרי של מוסדות החינוך, הישיבה התיכונית, הפנימייה הצבאית וישיבת ההסדר.
בעידן של זרמים בחינוך, מושקו דגל בחינוך אינטגרטיבי. הוא ייסד למעשה את בית הספר המשלב הראשון בשפיר, שבו למדו לראשונה בני קיבוצים ומושבים עם עולים מפרס ומארצות המזרח. ישיבת אור עציון הוקמה לכתחילה כמוסד חינוכי לבני המושבים וקריית מלאכי, לבני הקיבוצים ואשקלון גם יחד. גם בהקמת גוש עציון הלך בדרך זו, וכבר בעת תכנון הגוש המתחדש הוביל החלטת ממשלה של הקמת ישיבה גדולה אשר מסביבה ייבנה יישוב. בהמשך המשיך ליישם את שיטתו באבנת, והקים מוסד חינוכי מתוך חזון להקמת יישוב גדול בואכה ים המלח. כאיש שמוצב ארצה וראשו הגיע גבוה השמימה חי מושקו את החיבור בין תורה לארץ, בין רוח להתיישבות. בארץ ישראל תלמידי החכמים - תורתם מתברכת. החיבור הזה לא רק מפרה את הארץ אלא כביכול גם את השמיים. ומושקו עשה זאת.
מושקו, אומר חייך היה הקמת מצבה של חיים לעילוי נשמת חבריך שנהרגו עם נפילת גוש עציון. חזרת ואמרת כי יש מי שמנציח נופלים במצבת אבן, אבל אנחנו מנציחים בחיים חדשים. באישיותך היית תמצית חייה של הציונות הדתית, תורה ועבודה, התיישבות בנגב וביהודה ושומרון, דאגה לכלל ולפרט, שימור המורשת וחדשנות.
נלך בדרכך מושקו, ננציחך בעוצמות של חיים, של בנייה ופריחה בקודש ובחומר.
הכותב הוא יו"ר מפלגת הציונות הדתית