משה (מושקו) מושקוביץ ז"ל
משה (מושקו) מושקוביץ ז"ל צילום: גרשון אלינסון

"זכינו לחיות לצד אגדה. ענק שבענקים", אומר בכאב יועץ ראש הממשלה נבו כץ על סבו משה (מושקו) מושקוביץ, שהלך השבוע לעולמו והוא בן 96, כשמאחוריו שורה מרשימה של מפעלים ציוניים, חינוכיים וערכיים. מושקוביץ ז"ל היה ממחדשי היישוב היהודי בגוש עציון לאחר מלחמת ששת הימים, ממייסדי ישיבת הר עציון וישיבת אור עציון. בנוסף לכך, במשך יותר מחצי יובל שנים כיהן כראש המועצה האזורית שפיר ובהמשך כראש המועצה הראשון של המועצה המקומית אפרת.

"סבא היה איש עשייה שאין שני לו", מספר כץ. "בתור ילדים ראינו שהוא אדם עסוק מאוד, אבל הוא תמיד נתן לנו הנכדים את מלוא תשומת הלב. הוא היה סבא שכל הזמן מספר ומלמד אותנו היסטוריה. הוא דיבר איתנו המון על מה שכל אחד מסוגל לעשות. תמיד אמר שחייבים לעשות, אין זמן. בכיס השמאלי של החולצה שלו היה לו פנקס קטן שמדי פעם היה שולף אותו, כותב משימה שיש לעשות, מבצע, מוחק ועובר למשימה הבאה. אני חושב שלהרבה בני אדם יש כל מיני חלומות, אבל נדירים האנשים שחולמים ואשכרה מבצעים חלום אחרי חלום בצורה שיטתית", אומר כץ בהערכה. "וזה לא חלום לנסוע לחו"ל, אלא חלום לבנות יישוב באדמת הארץ, לבנות עיר בארץ ישראל, להקים ישיבת הסדר, להקים מועצה אזורית, להקים מדרשה לבנות במגדל עוז, להביא מליטא 400 ספרי תורה ששרדו את השואה בדרך לא דרך, עוד ועוד משימות. בכל פעם כשסבא החליט על משימה - הוא התמקד במימוש שלה, לא הרים ידיים והתאמץ עד שבוצעה ותמיד עם מחשבה כללית, מה טוב לעם ישראל", הוא מדגיש. "סבא היה מאושיות תנועת המפד"ל, ובתור ילד אני זוכר שסיפרו איך יוסף בורג וגם השר משה חיים שפירא הציעו לו 'רק תבוא ותקבל משרת שר'. סבא חזר הביתה והתלבט עם אשתו מה לעשות. כשהבין שבחוץ יעשה יותר, הוא החליט לא להיכנס לפוליטיקה. נתנו לו את האופציה להיות שר בלי להתאמץ, ובכל זאת הוא עשה את השיקול איפה יתרום יותר לעם ישראל וויתר על כבוד ושררה. אני חושב שזה אומר עליו הרבה".

הלב תמיד נשאר בגוש

משה (מושקו) מושקוביץ נולד בטבת תרפ"ה בברטיסלאבה שבצ'כוסלובקיה. עם עליית הנאצים לשלטון נסע אביו לישראל כדי להתכונן לעליית המשפחה ושנתיים אחר כך, כשהיה בן עשר, עלו ארצה. בגיל 15 התגייס לאצ"ל, ובהמשך ללח"י. בשנת תש"ה הקים כחבר גרעין את היישוב משואות יצחק בגוש עציון ושימש שליח של תנועת הקיבוץ הדתי במחנות המעצר בקפריסין במשך שנה ורבע, במטרה לסייע למעפילים בכל צורכיהם במחנות ולהכין אותם לקראת העלייה ארצה.

עם נפילת גוש עציון במלחמת השחרור היה ממקימי היישוב משואות יצחק החדשה בתחומי המועצה האזורית שפיר, שם התגורר עד פטירתו. במשך 27 שנים כיהן כראש המועצה האזורית שפיר. בתפקידו זה פעל להקמת יישובים חדשים וכמו כן הקים את הישיבה התיכונית וישיבת ההסדר אור עציון.

לאחר מלחמת ששת הימים נרתם כולו ליישובו של גוש עציון מחדש והיה ממקימי היישוב אלון שבות, ייסד את ישיבת ההסדר הר עציון ושימש כמנהלה וכיו"ר הנהלת הישיבה והמוסדות הנלווים לה: בית המדרש לנשים מגדל עוז, מכללת הרצוג ומכון צומת. בתחילת שנות ה־80 היה גם ממקימי היישוב אפרת, שם כיהן כראש המועצה הראשון במשך ארבע שנים.

במשך השנים שימש כיו"ר הנהלת היכל שלמה וכיו"ר הנהלת מכללת שערי משפט, ועמד בראש עמותת מנורה להעלאת ספרי תורה ותשמישי קדושה מהעולם. בנוסף לכך היה ממקימי עמותת תימורה שמטפלת בנוער נושר מהציבור הדתי והיה שותף לפרויקטים רבים נוספים.

הנכד נבו כץ עם משה מושקוביץ ז"ל
ללא קרדיט צילום

דמותו המרשימה של מושקו השפיעה לא מעט על נכדו, נבו כץ: "אני גדלתי באלון שבות, יישוב שסבא הקים, ותמיד הרגשתי כמה הוא משמעותי לי וליישוב. כשגדלתי והלכתי ללמוד עם חברותא בישיבת הר עציון, הרגשתי שמסתכלים עליי ואומרים 'זה הנכד של מושקו'. הרגשתי שהוא דמות לחיקוי, שמלווה ואיתי כל הזמן. אחרי החתונה עברתי לעפרה, גרנו שם 13 שנים, וכשהחלטנו לחזור לגוש עציון הראשון שהתקשרתי אליו היה סבא. הוא שמח מאוד ואמר שלוש מילים: 'ושבו בנים לגבולם'".

אבל הוא עצמו לא גר בגוש. מדוע?

"כשגוש עציון נפל במלחמת השחרור, הוא בדיוק היה שליח של הקיבוץ הדתי במחנות המעצר בקפריסין. תחשבי, צעיר בן 21 משאיר בבית אישה וילדה בת שלושה חודשים, ונוסע ליותר משנה כדי להיות אחראי על 250 אלף פליטים יהודים. הוא סיפר שכשראה את כמות האנשים שהיו תחת אחריותו, בפעם ראשונה בחייו הוא הבין מה זה פיק ברכיים. אבל זו הייתה תקופה מכוננת בחיים שלו. כשהוא חזר לארץ הקימו את גרעין משואות יצחק החדשה, ומהשפלה הוא המשיך לחלום במשך 19 שנים לשוב לגוש. יום אחרי מלחמת ששת הימים הוא כבר ישב וכתב את כל המשימות להקמת גוש עציון מחדש והתחיל לבצע משימה אחרי משימה. שאלתי אותו פעם: 'סבא, איך זה הגיוני שעם כל האהבה שלך לגוש עציון אתה גר במשואות יצחק?', והוא ענה: 'לא עזבתי לרגע אחד את גוש עציון. אני התמגנטתי להרים וההרים התמגנטו אליי'. זה היה קשר עוצמתי. הוא היה מסור לגוש ברמ"ח איבריו. כל שבוע הוא היה לפחות שלוש פעמים בגוש ורוב עיסוקו היה גוש עציון. בגלל שהקים את המשק בשפלה ושם קבע את ביתו הוא המשיך לגור שם, אבל הלב שלו היה לגמרי בגוש".

מה בעיניך המסר המרכזי של סיפור חייו?

"שבן־אדם אחד בכוחו לשנות מציאות", הוא אומר וקולו רועד. "אני זוכר שנסעתי איתו כילד ברכב, והוא הצביע על ההרים השוממים ואמר 'תראה נבו, כאן תקום עיר'. אתה כילד חושב 'נו, באמת סבא', אבל בסוף זה באמת קורה. אני שואל את עצמי איך בן־אדם אחד יכול היה לעשות כל כך הרבה דברים, וכנראה יש בכל אדם כוחות אדירים, אבל סבא ידע גם להוציא את זה לפועל. הבן־אדם קם כל יום כאילו זה היום האחרון לחייו. זה הסיפור. כשאדם קם ככה בבוקר - הוא עושה כל מה שהוא יכול כדי להספיק. אפילו כשבאתי אליו בשבוע שעבר הוא אמר: תראה, במשואות יצחק אני עובד על 500 יחידות דיור ועסוק עם תוכנית המאה, וזה כשאנחנו יודעים שהוא לקראת הסוף. כל החיים שלו היו שליחות".

ברח מהקרדיט וההילה

במוצאי השבת האחרונה הגיעו הרב חיים דרוקמן והרב מאיר נהוראי, רב משואות יצחק, לביתו של מושקו. הם ניצבו כל אחד מצידה האחר של מיטתו, אחזו בידיו ונפרדו ממנו. מושקו, שהיה צלול ובהכרה, אמר בקול חלוש "שמע ישראל". הרב דרוקמן נשנק מדמעות כשהוא מתאר את הרגעים האחרונים: "עמדנו שם במוצאי שבת והוא אמר כמה פעמים 'שמע ישראל'. הוא ביקש לצאת מהעולם". כחצי שעה אחר כך השיב את נשמתו לבוראה.

ידידות רבת שנים נרקמה בין הרב חיים דרוקמן למושקו: "קרוב לשישה עשורים אנחנו בקשר רציף. מושקו היה ידיד נפש שנים ארוכות. הוא הגיע אליי בכל יום שישי, והיינו יושבים ומשוחחים. מדובר באדם שהיה חדור תחושת שליחות בלתי פוסקת כל חייו. הוא היה איש תורה ועבודה מהמעלה הנעלה ביותר. הוא היה איש חזון ומעש. לא תמיד הדברים הולכים יחדיו, יש איש חזון שאינו איש מעשה ויש איש מעשה שהוא לא איש חזון, אבל מושקו ידע להגשים את החלומות ולהפוך אותם למציאות. אני מכיר אותו מאז שהיה ראש המועצה האזורית שפיר. הוא בנה את המועצה ואת היישובים. הוא הקים שני מרכזים חינוכיים, מרכז שפירא ומרכז אבן שמואל, אלה היו היישובים הקהילתיים הראשונים במדינת ישראל. מרכז חינוכי ביישוב וסביבו גרים העובדים והצוות החינוכי. כראש הרשות המקומית הוא גם יזם את הקמתה של ישיבת אור עציון. זו הייתה ישיבה שהרשות המקומית דאגה לבנייתה. זה היה חידוש במדינת ישראל שרשות מקומית מקימה ישיבה.

"כששוחרר גוש עציון הוא ישב וכתב תוכנית איך מחדשים את היישוב היהודי שם. הוא חשב שיש צורך להקים במקום עיר, ואני זוכר איך יום אחד הוא לקח אותי יחד עם אריק שרון לשטח. שלושתנו טיפסנו שם בג'בלאות והסתובבנו כדי לקבוע את המיקום המדויק של העיר החדשה. למעשה אפשר לומר שמושקו היה ממחדשי היישוב היהודי בגוש עציון", מסכם הרב דרוקמן.

לפני חודשים אחדים הוגשה, ולא בפעם הראשונה, מועמדותו של משה מושקוביץ לפרס ישראל. עודד רביבי, ראש המועצה המקומית אפרת, מרגיש החמצה על כך שהפרס כבר לא יוענק לו: "אני המלצתי עליו כבר שש פעמים לקבל את פרס ישראל, וכל פעם ממש התאכזבנו שוועדת הפרס לא הכירה בגדלותו. גם השנה הגשנו ולצערי החמצנו את השעה".

ההיכרות הראשונית עם מושקו התקיימה לאחר בחירתו של רביבי לראשות המועצה: "בשנת 2008 התמודדתי לראשות המועצה. כמה ימים אחרי שנבחרתי אני מקבל מכתב ממושקו. מכתב שהיה כל כך מיוחד, שעד היום אני זוכר את הנוסח. הוא כתב: 'זה עתה נודע לי שנבחרת לראשות המועצה המקומית אפרת. ברכותיי להצלחתך. לרשותך בכל אשר תרצה'. הנוסח יצר אצלי חיזיון ציורי כזה, שכאילו הכרוזים יצאו מאפרת והגיעו עד אליו וזה עתה נודע לו. ובגלל שהנוסח של המכתב סקרן אותי, מיד קבעתי איתו פגישה ומאז התפתחה בינינו ידידות מופלאה וחברות אמת. הוא יכול היה להיות בגיל של סבא שלי, אבל העובדה שאני נבחרתי לראשות המועצה שהוא הקים וניהל בעבר והתיישבתי על הכיסא שהוא ישב בו - הפכה אותו לאדם שיכולתי לבקש את עצתו ולדעת שאקבל עצת חבר טוב נטולת אגו ואינטרסים, אלא רק מתוך טובת המקום.

"בכל דבר שמושקו עשה הוא חיפש שותפים לעשייה. את התותחים הוא הציב מקדימה והוא נשאר בענווה גדולה מאחור. כשהקים את ישיבת הר עציון הוא עשה מעשה חדשני והעמיד בראש הישיבה שני רבנים, הרב יהודה עמיטל והרב אהרן ליכטנשטיין. הוא היוזם, הדוחף, ההוגה של הרעיון להקמת יישוב שבמרכזו הישיבה, אבל לאורך כל הדרך הוא לא נמצא בפרונט. גם כשהקים את אפרת הוא הביא מארצות הברית את הרב ריסקין. הוא תמיד חיפש שותפים לעשייה שלו ולא היה אכפת לו שהשותפים זכו בכל תשומת הלב, בקרדיט ובהילה. הוא פשוט עשה והמשיך הלאה למשימה הבאה", מספר רביבי.

"כל חייו פעל בלי הפסקה. רק לפני חודש הוא שלח בתפוצה רחבה איגרת של 'תוכנית המאה', איך הוא בחזונו רואה את מפעל ההתיישבות במאה שנים למדינת ישראל. הוא ממש ביקש להתחיל להיערך למאה שנות עצמאות למדינה. הלך מאיתנו אדם שהתווה את שבילי ההיסטוריה של עם ישראל בארץ ישראל".

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו