״אנשי האילנות בפלשתינה ארץ-ישראל״
כך הכריזה כותרתה של מודעה מנדטורית על תערוכה במגדל דוד בנושא ״עצים, צמחי-נוי ושיחים מקומיים״. תערוכה זו שנערכה בשנת 1931, הייתה מוקד לאירוע התרמה אחד מיני רבים אחרים של ארגון בריטי יוצא דופן בשם ״אנשי האילנות״. אבל, מי היו ״אנשי האילנות״?
למעשה, מדובר באגודה התנדבותית שהוקמה בשנת 1929 ע״י היערן הבריטי ד״ר ריצ׳רד בייקר. מטרת האגודה הייתה לקדם בעזרת חינוך והסברה את תרבות השמירה על ערכי הטבע, טיפוח היערות וייעור הארץ בכלל. האגודה ערכה כנסים, הרצאות ותחרויות נטיעות בין בתי ספר שונים בארץ-ישראל. קידום נושא זה בארץ-ישראל בימי המנדט היה חסר תקדים בהיקף פעילותו, וביטא מצד אחד את מורשת היערנות של הבריטים שהביאו עימם ממולדתם הירוקה ועתירת היערות, ומצד שני את הרגשות הדתיים העזים לארץ-ישראל, ארץ הקודש בה התרחשו סיפורי התנ״ך. להשקפתם של ״אנשי האילנות״, מטרת פעילויותיהם הייתה תיקון ההזנחה וההשחתה ארוכת השנים של יערות הארץ.
במעשיהם הם ראו שליחות שמטרתה להשיב לארץ את המראה המיוער שהיה לה בימי קדם. פעילותם השתלבה באופן טבעי עם העשייה הציונית של הפרחת השממה, טיפוח אדמות ונטיעת אילנות, שקדמה עוד במספר עשורים לפעילות ״אנשי האילנות״. דבר זה נעשה בעיקר ע״י מחנכים, מורים ובכלל זה אנשי התנועה הציונית בארץ ישראל. לפעולות אלו שורשים עוד מימי העלייה הראשונה עת השלטון העות׳מני, ודוגמא לסיפור ידוע, הוא זה של איש החינוך מזיכרון יעקב, זאב יעבץ, אשר יצא בט״ו בשבט 1890 עם תלמידיו לאירוע נטיעות חלוצי.
אביתר נבו מורה דרך במוזיאון מגדל דוד מסביר שהחיבור הרעיוני בין התנועה הציונית וקק״ל לבין אגודת ״אנשי האילנות״ הביאה למספר ניסיונות לעריכת שיתופי פעולה, אך אלה לא צלחו.
כך או כך, על רקע תקופה זו של חידוש, ייעור ויישוב ארץ-ישראל, חג האילנות שלנו, אשר בתחילה היה בעל משמעות הלכתית הנוגעת למעשרות והתרומות, ספג בשנות העליות הראשונות, טרום הקמת המדינה, וקיבל תנופה משמעותית נוספת בתקופת המנדט, את ערכי הפרחת השממה, שימור הטבע ואהבת הארץ וכך עם הזמן דבק בו גם השם ״חג הנטיעות״.