איש ציבור ניכר בכוסו בכיסו, בכעסו ובכסאו
בחודשים טרם בחירות כלליות, רעש מהומה, צבא יועצי תדמית יוצא למלחמה. ובראש הגדוד צועד יו"ר המפלגה, האיש בו יש לבחור, ומכאן ואילך תסור מכם כל דאגה. סגולותיו של היו"ר נפרטות ומתוארות בדימויים מגוונים, מן הארץ ועד לעננים.
אכן מדובר לא פעם באיש אשר רוח בו, אדם רווּי אידיאלים שהשקיע שנים רבות מזמנו ומחלבּו ודמו לטובת הכלל והעם. אינטליגנט ובעל יכולות ביצוע עם קבלות והישגים מרשימים. בפנינו אדם גדול משכמו ומעלה.
אלא שכאן אנו פוגשים בפלא ממשי. גם מי שנמנה על האישים המעולים הללו, בהיותו ראש רשימה קטנה הוא מתקשה טרם יום הבחירות להתאחד עם רשימה הקרובה לה בדעותיה, מפני שיצטרך לוותר על כס המנהיגות.
אף כשהנסיבות מצביעות על כך שההתמודדות העצמאית עלולה בהחלט להותיר את מפלגתו מחוץ לשדה הפוליטי, לוקח ראש הרשימה סיכון מוסבר ו'מחושב' - ובמקרים לא נדירים הוא ורשימתו נזרקים מחוץ לגוף הנבחר ומחוץ לכל יכולת השפעה. איזו הפתעה.
והתמיהה המזדקרת היא, הכיצד אישיות שהיא משִכְמה ומעלה, מתנהלת כדמות שהיא משכמה ומטה? היאך הפך הענק לגמד, ואיך זה ששוב ושוב נדמית מערכת טרום בחירות, כרעש ומהומה במדינת הגמדים??
הנטייה להימור פוליטי ממין זה, שכיחה ומתרחשת עד כמה שידוע לי, בכל מקום. ובישראל הרי מוכרת התופעה, ורק נזכיר: אפרים סנה שהיה עתיר עשייה, רציני וערכי, פרש ממפלגת העבודה ב 2008 והקים רשימה שלא עברה את אחוז החסימה.
בשנת 92 אירע כיוצא בו ל'התחיה' שלא התאחדה עם 'מולדת'. בכנסת ה 21 טעה בכך 'הימין החדש' בראשות נפתלי בנט, וכמה פעמים החמיצה עוצמה יהודית את פעמי ההיסטוריה. כך גם אלי ישי, וכן חיים אמסלם, ומשה פייגלין. אם כן, טיפוסים נבונים במיוחד, ערכיים ואף אנשי תורה אינם נקיים משגיאה קשה זו.
משל למה הדבר דומה, לחולה שעליו לקבל החלטה הנוגעת לפרוצדורה רפואית. אם יאמץ את דרך הטיפול המומלצת, הוא עתיד לאבד 30% מיכולת רגליו ולהיוותר עם תפקוד של 70%. אולם אם ימנע מהטיפול, ישנה אפשרות ממשית שיזדקק לכסא גלגלים עד סוף ימיו, ומנגד תיתכן הצלחה וריפוי מלא. הנה כל אדם הגיוני ומציאותי היה מחבק בשתי ידיו את 70 האחוזים. כך גם יכריע במצב של התלבטות הנוגעת לבריאות עיניו או לבו.
ומכאן לנמשל; מדוע אפוא אנשים ערכיים, בהיותם משמשים ראשי רשימות קטנות, מהמרים שוב ושוב ומסַכנים את הכל, תחת להסתפק בהשפעה חלקית בבחינת ציפור אחת ביד?
מספר תשובות לחידה זו, מתגלגלות בקרב הציבור: יש יאמרו שעוצם שאיפת הכבוד של יושב הראש, מביאה לידי שהוא איננו מוכן לאבד את כיסאו כראשון ברשימה, מה שאכן יקרה אם תצטמצם רשימתו לכדי אגף אחד בתוככי מפלגה גדולה. אחרים יאמרו לאידך גיסא, שהאיש כה ערכי וכה לפוּת באידיאליזם, עדי כדי כך שאש האמונה היוקדת בנשמתו הטהורה, מעוורת את עיניו שלא לראות אפשרות ריאלית של אי התגשמות חזונו.
אולם מה שקורה הוא לדעתי לא זה ולא זה, שכן המציאות הנפשית הינָה רב שכבתית. יו"ר הרשימה אכן אינו מוכן לאבד כיסאו כראשון ברשימה, רק שהעדפה מביכה זו, ירדה למחתרת לזרמי תת המודע של הפוליטיקאי. ואילו במישור המודע והפומבי הוא מסביר לנו שאין תחליף לסגולותיו האישיות, לתפיסותיו הייחודיות ולכוח הביצוע הנדיר שלו, ומתבקשת בהכרח המסקנה, שסגולותיו שלו והפירות שהוא עתיד להניב לטובת עם ישראל, עולות לאין ערוך על אלה של ראש הרשימה המתחרה.
נמצא, איש פוליטי זה אינו מרמה אותנו, אלא מרומֶה ע"י עצמו מתוך פיתולי ורובדי נפשו שלו. ומה שנתפס אצלו כנימוק רציונלי מחושב, הנו לאמתו של דבר תירוץ שבדיעבד, קרי רציונליזציה. אם כי, בצד דברים אלו חשוב לסייג; קיים טווח עולה ויורד של מודעוּת עצמית, ולפעמים מודעותו העצמית הינָה עמומה. גם סולם העדיפויות, אהבת כבוד ומעמד מול דבקות בערכים, מתנודד במינון משתנה בין איש לאיש. ועל זה 'נאמר' אדם ניכר בכוסו, בכיסו, בכעסו ובכסאו.
בראשית ממלכתו מבקש המלך שלמה בחלומו (מלכים א,ג): "וְנָתַתָּ֨ לְעַבְדְּךָ֜ לֵ֤ב שֹׁמֵ֙עַ֙ לִשְׁפֹּ֣ט אֶֽת־עַמְּךָ֔ לְהָבִ֖ין בֵּֽין־ט֣וֹב לְרָ֑ע כִּ֣י מִ֤י יוּכַל֙ לִשְׁפֹּ֔ט אֶת־עַמְּךָ֥ הַכָּבֵ֖ד הַזֶּֽה... אָ֣ז תָּבֹ֗אנָה שְׁתַּ֛יִם נָשִׁ֥ים זֹנ֖וֹת אֶל־הַמֶּ֑לֶךְ וַֽתַּעֲמֹ֖דְנָה לְפָנָֽיו... וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ זֹ֣את אֹמֶ֔רֶת זֶה־בְּנִ֥י הַחַ֖י וּבְנֵ֣ךְ הַמֵּ֑ת וְזֹ֤את אֹמֶ֙רֶת֙ לֹ֣א כִ֔י בְּנֵ֥ךְ הַמֵּ֖ת וּבְנִ֥י הֶחָֽי:.. וַיֹּ֥אמֶר הַמֶּ֖לֶךְ גִּזְר֛וּ אֶת־הַיֶּ֥לֶד הַחַ֖י לִשְׁנָ֑יִם וּתְנ֤וּ אֶֽת־הַחֲצִי֙ לְאַחַ֔ת וְאֶֽת־הַחֲצִ֖י לְאֶחָֽת. וַתֹּ֣אמֶר הָאִשָּׁה֩ אֲשֶׁר־בְּנָ֨הּ הַחַ֜י אֶל־הַמֶּ֗לֶךְ כִּֽי־נִכְמְר֣וּ רַחֲמֶיהָ֘ עַל־בְּנָהּ֒ וַתֹּ֣אמֶר׀ בִּ֣י אֲדֹנִ֗י תְּנוּ־לָהּ֙ אֶת־הַיָּל֣וּד הַחַ֔י וְהָמֵ֖ת אַל־תְּמִיתֻ֑הוּ וְזֹ֣את אֹמֶ֗רֶת גַּם־לִ֥י גַם־לָ֛ךְ לֹ֥א יִהְיֶ֖ה גְּזֹֽרוּ. וַיַּ֨עַן הַמֶּ֜לֶךְ וַיֹּ֗אמֶר תְּנוּ־לָהּ֙ אֶת־הַיָּל֣וּד הַחַ֔י וְהָמֵ֖ת לֹ֣א תְמִיתֻ֑הוּ הִ֖יא אִמּֽוֹ ".
יתכן מאוד שבפתרון המחוכם למאבק בין שתי הנשים, נרמז לשלמה עצמו ולעם ישראל בכלל, עתידה של ממלכתו להיקרע למנהיגות רחבעם מכאן וירבעם משם, לישראל ויהודה שיהיו אויבים זה לזה. הווה אומר, איש פוליטי המטיל על הציבור, סיכון של "גזוֹרוּ" ושל "גם לי גם לך לא יהיה", הריהו מלמד ומגלה למפרע, שהילד איננו שלו.
מנהיגים נבחרי ציבור יקרים, אנשי ונשי מעש וחזון, תורה ואמונה: אתם נקראים לחשבון נפש כן, להתעשת ולחבוֹר זה לזה. אל תחטאו ב'ילד', חטא חמור ובלתי נסלח. הקהילה הדתית לאומית זועקת אליכם, אל תחמיצו את השעה! כי בצומת דרכים זו, כולנו חברי "הליגה נגד החמצה".