מערכת הבחירות עברה בשבוע האחרון לשלב השני של התארגנות המפלגות לבחירות. אם עד סוף השבוע הקודם עיקר הפעילות הפוליטית עסקה בהקמת מפלגות חדשות ובצירוף מועמדים אטרקטיביים למפלגות, החל משבוע זה ועד מועד הגשת הרשימות עיקר הפעילות תתמקד בניסיונות לאיחודים.
אחד מתהליכי האיחוד שנמצאים על הפרק הינו איחוד גדול בימין הדתי של המפה הפוליטית. ארבע מפלגות מתמודדות על קולות הימין הדתי השמרני: הבית היהודי שבראשה עומדת חגית משה, הציונות הדתית של סמוטריץ', נעם מבית מדרשו של הרב טאו ועוצמה יהודית עם איתמר בן גביר. מסקרים שעשינו לאחרונה במכון מסקר עולה כי מדובר במהלך פוליטי שעשוי להתגלות כבעל המשמעות הפוליטית המשמעותית ביותר על תוצאות הבחירות.
ביצועו הינו בעל משמעות קריטית הן למפלגות עצמן והן לתוצאת הבחירות בכללותן אך לחילופין, ויתור עליו והליכה בנפרד, משיקולים אישיים או של דקדוקי עניות אידיאולוגיים, עשוי לגרום לבזוז קולות אדיר עד כדי בכיה לדורות לימין הפוליטי בישראל.
ניתוח המהלך הפוליטי של איחוד בימין הדתי מצריך, כמובן, הכרות עם השחקנים הפעילים דהיינו עם המפלגות השותפות למהלך. מבין ארבע המפלגות, שלוש מפלגות מוכרות למדי בשדה הפוליטי הישראלי: "הבית היהודי" מפלגת הדגל ההיסטורית של הציונות הדתית ויורשתה של המפד"ל הישנה; "הציונות הדתית" שהיא למעשה מפלגת האיחוד הלאומי המהווה בית לציבור התורני ובעיקר לזה המתנחל, ומייצגת את הקו השמרני של ישיבת מרכז הרב; והשלישית היא מפלגת עוצמה יהודית המתבססת על תלמידיו של הרב כהנא ומייצגת את הציבור הימני לוחמני שחלקו פעיל בשכונות ובתחומי פעילות שאינם נחלתה הטבעית של הציונות הדתית.
לעומת שלוש אלה, מפלגת נעם הינה מפלגה שאומנם מתקיימת כבר כמה שנים אך לא הגיעה למודעות ציבורית משמעותית. מפלגה זו מייצגת תפיסה שמרנית כמעט חרדית ומבטאת קולות אשר פועלים לחיזוק הזהות היהודית של מדינת ישראל ושל ה"רחוב הישראלי" ברוח היהדות האורתודוכסית השמרנית. מסקרים שערכנו נמצא כי מפלגה זו זוכה לתמיכה רעיונית לא מבוטלת אם כי היא מתקשה להביא תמיכה זו לידי ביטוי פוליטי משמעותי.
אחד מיתרונותיה הגדולים של מפלגה זו היא יכולתה להביא נתח לא מבוטל של מצביעים חרדיים אשר מחפשים, בעיקר כתוצאה ממשבר הקורונה ולקחיו בקרב החברה החרדית, בית המחבר בין שמרנות אורתודוכסית מחד ומאידך מפלגה שאינה חלק מן הממסד החרדי המסורתי.
איחוד מפלגות לרשימה אחת לכנסת הינו תהליך פוליטי שנוסה בהזדמנויות רבות בישראל ותוצאותיו אינן אחידות. בחלק מהמקרים הוא נחל הצלחה רבתי ומבקרים אחרים נחל כישלון חרוץ. מניתוח פוליטי-היסטורי נראה כי הצלחה בתהליך של איחוד פוליטי מתבסס על דיבידנד מוכח לכל אחד אחת מהמפלגות כך שאף אחת לא חשה שהיא שילמה את המחיר הפוליטי עבור האיחוד.
בנוסף, ישנה חשיבות רבה בהתאמה אידיאולוגית ולא פחות חשוב מכך יכולת ניצול ההצלחה של הרשימה המאוחדת לטובת הגוש הפוליטי שאליו היא משתייכת. נראה כי שלושת הקריטריונים האלו מתקיימים באיחוד המדובר בין ארבע מפלגות הימין הדתי.
המרכיב הראשון הוא הפשוט והחד משמעי ביותר, ממצאי סקרים רבים שנעשו מעלים באופן הברור ביותר כי ללא איחוד של לפחות חלק ממפלגות אלה, הסיכוי של כל מפלגה כשלעצמה לעבור את אחוז החסימה הוא נמוך ביותר ואולי אף בלתי קיים.
המפלגה היחידה מבין ארבעתן אשר קרובה לאחוז החסימה הינה מפלגת הציונות הדתית אשר נהנית ממנהיגות בולטת ומתוקשרת מאוד של בצלאל סמוטריץ' ומאחיזה פוליטית בחלק גדול מהציבור המתנחלי והשמרני של הציונות הדתית. אך, למרות זאת הסקרים עדיין יציבים ואינם מנבאים סיכוי לעבור את אחוז החסימה. מכאן ברור כי שלוש המפלגות האחרות שסובלות ממנהיגות חדשה או פחות מתוקשרת ומבעיות פוליטיות אחרות אינן חולמות בכלל על מעבר של אחוז החסימה בעצמן.
מאידך, הסקרים מנבאים כי איחוד ורק הוא עשוי להעביר את המפלגות הללו, כמעט בוודאות, את אחוז החסימה. נראה אם כן שמבחינת דבידנד פוליטי פנימי זהו משחק "סכום אפס" קלאסי.
המרכיב השני של איחוד מוצלח הינו התאמה אידיאולוגית ברמה סבירה. נראה שגם בהיבט זה מדובר במהלך סביר שכן הוא מנצל היטב את ההיפרדות הפוליטית של הציונות הדתית לשני ראשי חץ ומממש את הגיוון האידיאולוגי שקיים בציונות הדתית בין החלק היותר ליברלי אשר סביר שמרביתו יצביע למפלגת "ימינה" לבין הציבור הוותיק של הציונות הדתית הקלאסית יחד עם המרכיב התורני-שמרני יותר של הציונות הדתית.
בעוד שבהליכה משותפת של כל פלגי הציונות הדתית כולל ימינה, נדרש היה המצביע הפוטנציאלי לקבל גם תפיסות אידיאולוגיות הרחוקות מתפיסתו, כעת מאפשר הפילוג חלוקה ברורה, יציבה ובעיקר הומוגנית יחסית של התפיסה האידאולוגית והפוליטית.
ואחרון חביב, היכולת לנצל את ההצלחה של הרשימה מאוחדת לטובת הגוש הפוליטי שממנו היא באה. השגת תוצאה זו משולה לתהליך הידוע של גידול אוכלוסייה בדמוגרפיה. כדי לחשב גידול אוכלוסייה יש לחבר בין שני הפרשים: הפרש בין תמותה לילודה ובין הגירה פנימה להגירה החוצה. אם נשליך עקרון זה להצלחה של איחודים ושל מהלכים פוליטיים בכלל נוכל לומר כי יש לסכום את הפער בין הבאת מצביעים מחוץ לגוש או למפלגה לבין דחיקת אחרים להצבעה מחוץ לגוש או למפלגה ואת הפער בין הבאת מצביעים להצביע בכלל לבין דחיקת מצביעים שלא להצביע כלל.
רק במקרה של מאזן חיובי של נוסחה זו, ניתן לומר כי האיחוד הצליח. במקרה שלנו, נראה כי מלבד עוצמה יהודית, כל שאר המפלגות תורמות באופן מלא להצלחת נוסחת האיזון הפוליטי ובכך מביאות להצלחתה של הרשימה כולה ואף להצלחת הגוש הפוליטי הימני וראש הממשלה בראשו.
ד"ר עדו ליברמן, סוציולוג ומרצה באקדמית גליל מערבי, מנהל מדעי במכון מסקר