במיוחד בסגר: הבריאות הנפשית של הילדים

בימים של סגר אחת הפגיעות מתבטאת בתחום החברתי. ילדים מרגישים בודדים, ואנחנו ההורים לא תמיד מודעים לכך או עומדים חסרי אונים.

שווה בריאות , י"ח בשבט תשפ"א

במיוחד בסגר: הבריאות הנפשית של הילדים-ערוץ 7
הבריאות הנפשית גם בסגר
צילום: ISTOCK

אחד המורים שיתף אותי שקיים השבוע שיחה אישית עם תלמיד מכיתתו והתלמיד אמר לו "סוף סוף מישהו מתייחס אלי בסגר הזה…".

משפט חזק כל כך שברור לי שתלמידים רבים חושבים ולא כולם מעיזים לשתף.

בתוך כל אתגרי הסגר, יש אתגר גדול מאוד שלפעמים הוא מדובר לפעמים היא נסתר. והוא חזק מאוד ומשמעותי ולפעמים אפילו קיומי - האתגר החברתי. מסביב מדברים על בידוד חברתי, מרחק, סגר. ומנגד יש צורך קיומי חזק לקשר עם אנשים, עם חברים. והמילים האלה עלולות לגרום לנו להזניח קשרים חשובים.

אני רוצה להתמקד הפעם בעיקר באתגר החברתי הקיים בקרב תלמידי בית ספר היסודי (אף שהאתגר מלווה את כולנו בכל גיל). מחקר שנעשה לפני תחילת הקורונה ובמהלך הסגר הראשון הראה כי קיימת ירידה ברווחה הנפשית של רוב הילדים (Kogot, Sabato, Abraham, 2020).

כיתות ב-ו, הקרוי "גיל החביון" - הגיל שבו החברים הם ה"חמצן", המקום החברתי בגיל הזה קריטי וקיומי ו"אם אני לא שם אני לא קיים" היא לא סיסמה בגיל הזה, היא המציאות.

הרי בואו נודה על האמת: לבית הספר לא מגיעים רק בשביל ללמוד. בית הספר הוא זירה של התרחשות חברתית. אני פוגש את עצמי דרך החברים שלי. ההשתייכות החברתית היא כל כך חשובה ומשמעותית והיא "הקרקע" להתנהלות שלי בתוך בית הספר ובלמידה, את הזהות שלי בגילאי היסודי אני בונה על רקע המקום החברתי שלי.

ועכשיו, בלמידה מרחוק - יש רק לימודים ולימודים ומשימות.. ואיפה "החמצן החברתי שלי"?! אנחנו צריכים לעזור לילדינו למצוא וליצור "הזדמנויות חברתיות" גם מרחוק. לא לוותר על זה.

ילד יכול להרגיש שקוף ודחוי כי לא היה לו קשר עם חברים כמה מעל שבוע-שבועיים וזה לא בכוונה, אלא פשוט לא מתראים ואף אחד לא דיבר איתו כבר שבועיים ולא התקשר או ביקר, או שאל, או שיחק…

שיעורי זום הם חשובים מעבר להקניית החומר, כי יש שם מפגש חברתי. יש אינטרקציה, רואים אחד את השני - אבל זה לא מספיק. לא פשוט להיות רק "ריבוע" בתוך מסך ריבועים שבתוכם את הילדים שתמיד מתפרצים ותמיד משתלטים… ויש כאלה תלמידים שפשוט נעלמים…

וכאן, אנחנו המבוגרים נכנסים לתמונה. איך נחזק קשרים חברתיים מרחוק בתקופה של סגר? יש שלל דברים שכן אפשר לעשות: מפגש עם חברים במרחב הפתוח, רכיבה על אופניים, משחק משותף בחוץ. (כן, זה מצריך לצאת מהמסך.. אבל זה שווה).

יצירת מפגש זום אחה"צ עם קבוצה מצומצמת של חברים, להרים טלפון לחבר ולדבר (יש דבר כזה. אפשר ללמד את המיומנות הזו. היא חדשה לדור המתכתב…).

הפסיכולוגית יעל אברהם מציעה את שיטת "חבר אחד ביום"- לפתח או לשמר קשר לפחות עם חבר אחד ביום. זה יכול להיות אותו חבר או חברים משתנים. אבל לשים את זה במודעות וב"משימות היומיות".

למורים אני מציעה בחום לקיים "קבוצות שיח" קטנות. לא לימודיות, אלא חברתיות. קבוצות של 5-6 תלמידים שבמפגש הקבוצתי נתעניין בשלומם. לשאול מה טוב להם בסגר ומה קשה. ולשחק משחק חברתי יחד. זה יכול לחולל פלאים!! לחזק את תחושת השייכות, הניראות והביטחון העצמי.

בתוך כל המשימות שלנו בתוך הבית, חשוב מאוד שניתן מקום גם לקשרים החברתיים שלנו ושל ילדינו. חברים זה כח.

גל כהן, יועצת חינוכית ומטפלת חברתית, מרצה לצוותים ולהורים ומפתחת תוכנית "מתחברים" לשיח רגשי וחברתי בכיתות. לתגובות: Galcohen658@gmail.com