רבי חיים פלאג'י זצ"ל: הראשון שדאג לזכויות ילדים

לרגל יום פטירתו של רבי חיים פלאג'י זצ"ל לפני 153 שנים מספר הרב יואל קטן על חייו, מורשתו, פעילותו וספריו החשובים.

הרב יואל קטן , י"ח בשבט תשפ"א

רבי חיים פלאג'י זצ"ל: הראשון שדאג לזכויות ילדים-ערוץ 7
הרב יואל קטן
צילום: ישיבת שעלבים

רבי חיים ב"ר יעקב פלאג'י (כונה החבי"ף – הרב חיים בן יעקב פלאג'י) נולד בשנת תקמ"ח בעיר איזמיר שבטורקיה, השוכנת על חוף הים התיכון. מצד אמו היה נכד לרבי יוסף רפאל חזן בעל 'חקרי לב', לימים הראשון לציון בירושלים. איזמיר הייתה אז עיר גדולה לאלוקים, עם עשרות ישיבות ובתי כנסת ובתי דין ותלמידי חכמים גדולי ישראל.

רח"פ למד מגיל צעיר בהתמדה רבה אצל סבו ואצל רבני איזמיר, ובשנת תקע"ג בהיותו בן 25 סמך אותו זקנו בתואר 'החכם השלם'. הוא לימד בישיבות שבעיר, ורק בשנת תקפ"ח בהיותו בן ארבעים הסכים להתמנות לדיין, ולאחר כמה שנים מונה לאב"ד. בשנת תרט"ו בהיותו בן 57 מונה כרב הראשי ('חכם באשי') של העיר הגדולה איזמיר ושל האיזור כולו.

רח"פ פעל גדולות ונצורות בקהילה, בנה והנהיג בתי מדרש וישיבות, ואף ייסד והקים בית חולים בעזרת נדיבי ישראל השר משה מונטפיורי והברון רוטשילד. הוא היה מראשי הפעילים בהצלת יהודי דמשק בעלילת הדם שנחתה עליהם. הוא דאג לאלמנות וליתומים, ונלחם בהצלחה בעד העלאת תשלומי המיסים לעשירים.

הוא תיקן תקנות לטובת יהודי העיר, ובין השאר, כחכם עדיף מנביא (שהרי אז לא היה ידוע על נזקי הניקוטין), הוא אסר לעשן בעיר איזמיר, כי חשב שזהו מנהג מגונה להוציא מהפה ברבים עשן בעל ריח בלתי נעים, וגם חשש שיהיו מקלי הדעת שיתפתו לעשן אפילו בשבת.

כמו כן תיקן שאסור לבעל מלאכה להעסיק נער בתור שוליה, כפי שהיה מקובל אז, לפני שהנער סיים את חוק לימודיו בתלמוד תורה, ומינה מפקחים שישמרו על יישום התקנה הזו, וגם בזה הקדים בהרבה את זמנו. הוא גם דאג לחינוך חינם לעניים על חשבון הקהילה, ולא רק בגילים הצעירים – אלא גם לבחורים מבוגרים שברוב הקהילות לא יכלו ללמוד תורה בלי שמישהו יממן את כלכלתם. חלק מהתקנות שלו גרמו להתנגדות עזה של כמה מגבירי העיר, אבל השפעתו הגדולה על היהודים בעיר וההערצה העצומה שזכה לה עשו שדבריו נשמעו על אף הכל.

בעיר גדולה כאיזמיר עבודת הרבנות נוטלת את רוב יומו של רב העיר, בעיקר כאשר הוא מקפיד להיות מעורב בכל עניין בעל משמעות ואף להתערב אישית בשעת הצורך. אולם רח"פ בהתמדתו הגדולה מצא לו שעות שלא מן היום ולא מן הלילה כדי להשיב אלפי תשובות לשואליו מכל רחבי העולם היהודי, וגם לחבר עשרות ספרים בכל חלקי התורה.

בשנת תרכ"ח קיבל כדרכו את הכיבוד להיות חתן תורה בשמחת תורה, וכשקרא את הפסוק 'וימת שם משה' פרץ בבכי. כל הקהל הבין שהרב חש שלא ימלא את שנתו, וכך אירע מוקדם מהצפוי – אחרי חודשים ספורים, בי"ז בשבט לפני 153 שנה, נפטר רבי חיים זצ"ל, זמן קצר לפני הגיעו לגבורות, וכבוד גדול עשו לו במותו.

רח"פ עשה בחייו רבות למען עמו ותורתו, אבל עיקר פרסומו בא על שם עשרות הספרים שכתב. בן שמונים הלך לעולמו, ושמונים ספרים השאיר אחריו, חלקם מודפסים וחלקם בכת"י. את החיבור הראשון שלו כתב בגיל 16 ואת האחרון השלים בשנת פטירתו. חיבוריו מתפרשׂים על כל חלקי התורה ממש – ביאורים על התורה ועל הנ"ך, על הבבלי והירושלמי, על מדרשי הלכה ואגדה, וכן ספרי דרשות ומוסר, ספרי הלכה וקבלה, סיכומי פסקים וספרי שו"ת. מספרים עליו שמעולם לא מכר את ספריו, אלא חילק אותם לתלמידי חכמים ובני תורה, כל אחד כראוי לו. עוד דבר עשה שייחד אותו – אחרי שהדפיס כבר כמה ספרים הוא התחיל למספֵר את ספריו במספרים, כך שבכל אחד מספריו רשום בתחתית השער בסוגריים מספרו הסידורי, ובמנהג זה המשיכו גם בניו אחריו כשהדפיסו את ספריו הנוספים. בכל פעם שספר שלו יצא מבית הדפוס עשה סעודת מצוה ודרש לכל הציבור לכבוד התורה ולכבוד הספר החדש, ספר שמוסיף את חלקו להפצת התורה בישראל.

בשנת תר"א נשרף ביתו ובו רבים מכתבי היד שלו ורבי חיים התאבל עליהם מרות, אך במשך השנים הצליח לשחזר את רוב כתביו שנשרפו. אחרי פטירתו נשארו עדיין חיבורים שלו בכת"י - רבים מהם נדפסו בשנים הבאות ע"י בניו, אך נותרו עוד כתבי יד שנדפסים והולכים עד ימינו. בכמה מספריו הדפיס חידושי תורה שנגלו לו בחלום, שהרי גם בלילה לא שכב ליבו... כמעט בכל שמות ספריו כלולה התיבה 'חיים' או 'חי'. בין ספריו הידועים 'ארצות החיים' על מעלת ישיבת ארץ ישראל, 'גנזי חיים' – חידושי הלכות (כמה חלקים), 'דרכי חיים' על הפירוש 'בית אבות' לרבנו המאירי על מסכת אבות, 'חוקי החיים' על חושן משפט, שו"ת 'חיים ביד', שו"ת 'חיים ושלום', שו"ת 'חקקי לב', שו"ת 'לב חיים', שו"ת 'נשמת כל חי', שו"ת 'סמיכה לחיים' (ספר זה חיבר יחד עם סבו בעל 'חקרי לב'), 'חיים לראש' על הגדה של פסח, 'כף החיים' – ליקוטי הלכות ודברי מוסר, 'לחיים בירושלים' על הירושלמי, 'מועד לכל חי' – לקט פסקים ומנהגים לפי סדר מועדי השנה, 'משא חיים' – הלכות ומנהגים, 'צדקה לחיים' על הלכות צדקה, 'רוח חיים' על השו"ע, הערות נרחבות שנדפסות עד היום עם שו"ת הרשב"א חלק חמישי בשם 'רחמים לחיים', ועוד רבים.

השאיר אחריו תלמידים רבים, ושלושה בנים תלמידי חכמים מחברי ספרים חשובים: רבי אברהם שמילא את מקומו כרבה של איזמיר, רבי רחמים ניסים יצחק, ורבי יוסף.

ועכשיו סיפור אישי: כשהייתי ילד הייתה מושמעת ברדיו בכל יום שישי בסוף התוכנית 'קבלת שבת' ברשת א' 'פינת ההלכה' של הרב עובדיה יוסף. הפינה הזאת שודרה במשך שנים רבות (על פיה יצאו לאור שבעת הכרכים של שו"ת 'יחווה דעת'), ובסגנונו הנעים והברור הפכה הפינה הזו תוך זמן קצר למרכז היום השישי בבתים רבים בישראל (אז עדיין לא היו ערוצים רבים ברדיו, ונראה שכמעט כל הדתיים הקשיבו ביום שישי לתוכנית 'קבלת שבת' ברשת א'...). כולם היטו אוזן והקשיבו לצורה החדשה של הגשת ההלכות. כילד נעוצות בזכרוני המילים 'וכן כתב... וכן כתב'... שחזרו פעם אחר פעם בפי הרב עובדיה. גם אמא שלי ע"ה הקשיבה בכל יום שישי לתוכנית 'קבלת שבת' ברשת א', וכשהקריין בישר על פינת ההלכה היא התפנתה מעיסוקיה במטבח, ואסור היה להפריע לה. שבוע אחר שבוע היא הקשיבה לדברי ההלכה של הרב עובדיה יוסף, ובשלב מסוים היא שמה לב שאין שבוע שלא מוזכר רב שמעולם לא שמעה את שמו: 'רבי חיים פלאג'י'. מאז כל יום שישי היא חיכתה בשומעה את פינת ההלכה לרגע שבו 'הכריז' הרב עובדיה 'וכן כתב הרב חיים פלאג'י בשו"ת חיים ביד' (או 'חיים ושלום' או 'חקקי לב' או 'לב חיים' או 'נשמת כל חי' או 'סמיכה לחיים' או אחד מספריו האחרים), ואז הייתה מחייכת בשביעות רצון, כאילו פגשה שוב את הדמות המיוחדת שהיא חיכתה לה. ראה זאת אבי מורי ז"ל ועשה מעשה: אותה שנה שנת תשכ"ט הייתה, ואמי חגגה בערב יום כיפור את יום הולדתה ה-46, ובא אבי מורי איש הספרים והגיש לה מתנה – ספר חדש ושמו 'ספרי רבנו חיים פלאג'י' מאת הרב יש"י חסידה, עם הקדשה לאשתו חובבת ספרי רבי חיים פלאג'י... תנצב"ה.