כל מי שנמצא ברשתות החברתיות השונות מכיר את השם של איילת לאש, פעילת הימין האמיצה שלא מתביישת לכתוב את דעותיה במרחבי הפייסבוק והטוויטר ולתאר את מה שבאמת קורה בשטח.
השבוע היא חוותה הפתעה לא נעימה, וככה היא מתארת את זה בדף פייסבוק שלה:
"צהריים של יום שני. חוזרת מהעבודה החיונית שלי לבית עם ארבעת הילדים שמטפסים על הקירות ועל הזומים. נהנית מעשרים דקות של שקט בנסיעה, רגע לפני ההגעה לזירת הקרב. הפלאפון מצלצל".
על הקו היה חוקר ממשטרת אריאל. המחשבה הראשונית שלה הייתה שאולי קרה משהו, אחרת למה שהמשטרה תתקשר, אבל מסתבר שלמשטרה יש סיבות משלה להתקשר - להזמין אותה לחקירה. על מה? החוקר לא מוכן להגיד. "יגידו לך כבר בתחנה".
"אני מריצה בראש את מסכת חיי" היא מספרת, "מנסה לחשוב מה עוללתי לאנושות, גורנישט. הכי פרוע שלי זה פוסטים בפייסבוק ובטוויטר. אני מנתקת את השיחה ומתקשרת מיד לחברים בחוננו. איזה מזל שיש אותם. הם מתדרכים אותי לנשום ולהרגע".
"מועד החקירה נקבע לבוקר חמישי. שלושה לילות ללא שינה. הלב מפרפר אל הכרית, תוהה אם מרדכי שלידי שומע את הבומים של דפיקות הלב. הראש נטרף, נטרף. איך, אלוהים אדירים, איך יש למשטרה, למדינה הזאת, זמן, כסף, משאבים ואנרגיה להתעסק עם בחורה בשם איילת לאש, בגלל פוסטים בפייסבוק".
"זהו? סיימו עם כל המחבלים? עם כל אלה שאני כותבת עליהם, מהפרוטקשן, מההטרדות, מהגניבות, מההצקות הלאומניות? סיימו עם כולם, שיש זמן ואנרגיות לבוא אליי?! תפסו את כל מיידי האבנים, שיש זמן לחקור אותי?! לא יודעת את נפשי מכעס, מטירוף. איזה חושך, אלוקים".
"איך אנחנו, האנשים שאוהבים את העם והארץ ונלחמים עליה, שמשרתים במילואים ומשלמים מיסים, איך אנחנו הפכנו לאויבים מסוכנים. איך, אסור ליהודים פה לספר על המציאות. על הטרור היומיומי, על העוולות. במקום שיתפסו ויחקרו את כל אלה שאני כותבת עליהם, באים אליי. באיזה דיקטטורה הזויה אנחנו חיים, השם ישמור. איזה סתימת פיות, איזה מסע הפחדה".
"יום חמישי מגיע. מתייצבת בתחנת המשטרה. שוטר חביב מקבל את פניי. יש לי תחושה שהוא עצמו נבוך מהסיטואציה. לחקור אישה, אמא ל4 ילדים באמצע הסגר, כשאין מסגרות ואין גן ואין מעון, כי כתבה פוסטים בפייסבוק. הטירלול בהתגלמותו".
"נו, אני שואלת, כולי במתח, את מי רצחתי? על מה אני נחקרת? הוא מושיט לי חוברת. אשכרה כרתו עץ ביער כדי להדפיס פוסטים של איילת לאש מהפייסבוק במשטרת ישראל. חראם. את חשודה בהסתה וגזענות, הוא ממלמל. באמת לא נעים לו. נבוכתי בשביל שנינו".
"מי מגיש התלונה? אני שואלת.
התנועה הרפורמית, המרכז הרפורמי לדת ומדינה, הוא עונה.
"צוחקת. איזה הקלה. לכבוד הוא לי. זה אותו גוף בולשביקי ועלוב שרודף אחרי הרב שמואל אליהו, חתכת כבוד. יאלה, שוט. תראה לי".
הנה, פוסט מ2018.
"הלכו עד 2018?! אין להם משהו יותר עדכני, אני שואלת? הוא צוחק.
"תנוח דעתך, אני מסבירה לשוטר, זה בגלל שמתוך 12 חודשים בשנה האחרונה, 10 מתוכם הייתי חסומה. באמת שרציתי, לא היה לי מתי לכתוב. אז איך אני מסיתה, אתם שואלים? קחו דוגמה לפוסט בגינו אשכרה זומנתי לחקירה:
"צילומסך לכתבה על חמודים שריטשו את אחותם האומללה על רקע כבוד המשפחה כי הלכה עם גבר, פלוס משפט שכתבתי, תחזיקו חזק: "אוכלוסיית השלום והיופי".
"מה יש לך לומר על זה? שואל החוקר"
"וואלה, אין לי מה לומר, מר שוטר, מרוב שזה מטוNטם. מה יש לומר?!? שהתנועה הרופורמית היא גוף חולה, אומלל, בולשביקי מחוצף שמנסה לסתום לי ת'פה, זה מה שיש לומר. לא אלאה אתכם. בסיכומו של דבר, נחקרתי על שישה פוסטים, בהם סיפרתי על מעשי החמודים בארצנו, ואיכשהו, במקום שהם, מבצעי הפיגועים והפשעים, יזומנו לחקירה, *אני* זומנתי, באשמת סיפור האמת.
"ובכן, תקשיבו ותקשיבו לי טוב התנועה הרפורמית" היא מסכמת, "הנסיון המכוער, הדיקטטורי, העלוב והאומלל שלכם לסתום לי את הפה, להלך אימים ולהפחיד אותי, כל כך, אבל כל כך לא עושה עליי רושם. אני אמשיך, אמשיך לספר לציבור את מה שאתם מנסים להשתיק, אמשיך לומר את דעתי על אפכם ועל אף אחותכם".
"ומעכשיו, גוף עלוב ומסכן ששואף למדינת כל אזריחה, אני גם אשתדל לתייג אתכם בכל פוסט על החברים שלכם שאתם כלכך מגנים עליהם, האלה מהפרוטקשן והפיגועים והפשיעה. לא תשתיקו אותי. לא תשתיקו אותנו. לא תהנדסו פה תודעה".
ממשטרת ישראל נמסר: "הנ"ל נחקרה בהנחיית הפרקליטות בחשד להסתה לגזענות. היא שוחררה בתום חקירתה, והתיק עדיין בחקירה".