ביום רביעי אחר הצהריים סיימה מורן שושן, בת 20 מחיפה כהרגלה את עבודתה במסגרת שירות לאומי במרפאת אבן סינא ועלתה על אוטובוס "אגד" בקו 37 לבקר את חברתה.
מורן נפצעה באורח אנוש בפיגוע שארע זמן קצר אחר-כך באוטובוס, ובמשך שישה ימים נאבקה על חייה. הבוקר היא מתה מפצעיה בבית החולים רמב"ם בחיפה.
אחותה מירה (25) סיפרה לכתב עתי"ם קובי מנדל: "החברה התקשרה לאמא שלי ושאלה אותה מורן בבית? האם השיבה בשלילה. החברה סיפרה לאם, כי מורן היתה אמורה להגיע אליה והיא כנראה התפוצצה באוטובוס. אמא שלי אפילו לא ידעה על הפיגוע, שכן היא רק חזרה מקניות. אחר-כך התקשרה חבר ואמא שלי סיפרה לו שכנראה מורן היתה באוטובוס. הוא נסע לבית החולים רמב"ם, שם אמרו לו בהתחלה שמורן כנראה בין ההרוגים. נתנו לו לזהות פריטים שלה. הוא זיהה את הצמיד שלה ואז אמרו לו שמצבה אנוש והיא נלחמת על חייה. שבוע ימים היא נלחמה על חייה בסבל ובעינויים, איפה היא לא נפגעה בגופה, בכל מקום שרק אפשר", סיפרה אחותה.
האחות הוסיפה, כי החבר של מורן הפציר בה לא לנסוע בתחבורה ציבורית. "חבר שלה היה כל הזמן לוקח אותה ומחזיר אותה. הוא אסר עליה ללכת לחברותיה, כדי לא לנסוע באוטובוסים ומרוב שלא היה לו כבר נעים לומר לה לא, באותו יום הוא אמר לה כן והיא החליטה לנסוע לחברתה, אותה לא פגשה חודשיים. אנחנו לא ידענו כלום.
אמי היתה בקניות, אני הייתי בעבודתי, אמרתי לאמא שלי שהכל בסדר, שכולנו בסדר ורק את מורן לא תופסים. תארנו לעצמנו שהקווים נפלו, ולא ניתן היה להתקשר בטלפונים הסלולרים ואז החברה התקשרה".
למורן אחות תאומה סיוון. בבוקר הפיגוע היא יצאה לבסיסה בעוד אחותה ישנה במיטתה. "כשקמתי בדרכי לצבא, ראיתי אותה ישנה שלווה במיטתה. אותו בוקר היה בוקר שקט במיוחד. הבטתי בה וחשבתי לעצמי, איזה מלאך, איך היא ישנה טוב. בבית החולים אני האמנתי שהיא תצא מזה ותהיה איתנו ועוד נצחק ונחייך ונשמח שהיא איתנו, אבל כל פעם הרופא היה בא ומגלה אצלה עוד מום ועוד מום ואמרתי לעצמי, היא לא תוכל להמשיך לחיות ככה", סיפרה אחותה.
מורן שושן אהבה גם לרקוד ריקודי סלסלה והיתה אהודה מאוד על חבריה.
לפני כמה שנים נפטר אבי המשפחה. היא הניחה את אמה רחל, אחותה הגדולה שרונה, אחות מירה ואחותה התאומה סיון. מורן מובאת למנוחות בשעה זו בשער ברוש בבית העלמין כפר סמיר בחיפה.
מורן נפצעה באורח אנוש בפיגוע שארע זמן קצר אחר-כך באוטובוס, ובמשך שישה ימים נאבקה על חייה. הבוקר היא מתה מפצעיה בבית החולים רמב"ם בחיפה.
אחותה מירה (25) סיפרה לכתב עתי"ם קובי מנדל: "החברה התקשרה לאמא שלי ושאלה אותה מורן בבית? האם השיבה בשלילה. החברה סיפרה לאם, כי מורן היתה אמורה להגיע אליה והיא כנראה התפוצצה באוטובוס. אמא שלי אפילו לא ידעה על הפיגוע, שכן היא רק חזרה מקניות. אחר-כך התקשרה חבר ואמא שלי סיפרה לו שכנראה מורן היתה באוטובוס. הוא נסע לבית החולים רמב"ם, שם אמרו לו בהתחלה שמורן כנראה בין ההרוגים. נתנו לו לזהות פריטים שלה. הוא זיהה את הצמיד שלה ואז אמרו לו שמצבה אנוש והיא נלחמת על חייה. שבוע ימים היא נלחמה על חייה בסבל ובעינויים, איפה היא לא נפגעה בגופה, בכל מקום שרק אפשר", סיפרה אחותה.
האחות הוסיפה, כי החבר של מורן הפציר בה לא לנסוע בתחבורה ציבורית. "חבר שלה היה כל הזמן לוקח אותה ומחזיר אותה. הוא אסר עליה ללכת לחברותיה, כדי לא לנסוע באוטובוסים ומרוב שלא היה לו כבר נעים לומר לה לא, באותו יום הוא אמר לה כן והיא החליטה לנסוע לחברתה, אותה לא פגשה חודשיים. אנחנו לא ידענו כלום.
אמי היתה בקניות, אני הייתי בעבודתי, אמרתי לאמא שלי שהכל בסדר, שכולנו בסדר ורק את מורן לא תופסים. תארנו לעצמנו שהקווים נפלו, ולא ניתן היה להתקשר בטלפונים הסלולרים ואז החברה התקשרה".
למורן אחות תאומה סיוון. בבוקר הפיגוע היא יצאה לבסיסה בעוד אחותה ישנה במיטתה. "כשקמתי בדרכי לצבא, ראיתי אותה ישנה שלווה במיטתה. אותו בוקר היה בוקר שקט במיוחד. הבטתי בה וחשבתי לעצמי, איזה מלאך, איך היא ישנה טוב. בבית החולים אני האמנתי שהיא תצא מזה ותהיה איתנו ועוד נצחק ונחייך ונשמח שהיא איתנו, אבל כל פעם הרופא היה בא ומגלה אצלה עוד מום ועוד מום ואמרתי לעצמי, היא לא תוכל להמשיך לחיות ככה", סיפרה אחותה.
מורן שושן אהבה גם לרקוד ריקודי סלסלה והיתה אהודה מאוד על חבריה.
לפני כמה שנים נפטר אבי המשפחה. היא הניחה את אמה רחל, אחותה הגדולה שרונה, אחות מירה ואחותה התאומה סיון. מורן מובאת למנוחות בשעה זו בשער ברוש בבית העלמין כפר סמיר בחיפה.