"אלפים השתתפו בהלוויית ראש ישיבה בירושלים; המשטרה: לא נתעמת עם 20 אלף איש" (הארץ), "צבועים, נמאסתם. הלוויה והפגנה: מה שלהם מותר, לחרדים אסור" (כיכר השבת).
תמונות מעוררות חלחלה של אלפי חרדים בהלוויה בירושלים מופצות בכלי התקשורת, וכנגד נשלפות תמונות בעלי סדר גודל דומה של הפגנות חילונים, ואז מתחילות להן חילופי האשמות.
באתרי החדשות טוענים שההלוויות לא חוקיות וגורמות להדבקה, והחרדים טוענים שאין הבדל בין הלוויה להפגנה וכמו שזה מותר ככה גם זה.
האמת, סיקור תקשורתי של צד אחד בהבלטה הוא באמת לגמרי לא לעניין, אבל כנראה ששני הצדדים פשוט שכחו כאן דבר אחד קטן. יש כאן קורונה.
הנגיף מדביק בכל כינוס של אנשים, ממש לא משה לו האם מסיבה זו או אחרת מדובר בכינוס חוקי או לא. אנשים מתים מקורונה. מחלקות הקורונה מלאות עד אפס מקום.
אז עושים סגר והמון אזרחים טובים מכל המגזרים מקפידים ומשלמים מחיר אישי כבד, ויחד עם זאת קבוצות גדולות בכל ציבור פשוט מתעלמות ואלפי אנשים מתקהלים להנאתם. לחלק מהקבוצות יש הצדקה חוקית ולחלקן לא. זה לא באמת משנה.
מאריכים את הסגר שוב ושוב כי הוא לא עוזר, מספר הנדבקים לא יורד. אני לא איש מקצוע ואין לי נתונים מדוייקים על רמת האכיפה ועל מקומות ההדבקה, אבל ההגיון אומר שההדבקה היא לא בגלל אלה שנשארים בבית.
אלה שמפרים סגר ימשיכו להפר אותו גם אם יאריכו, ככה שבדרך הטבע אחוזי ההדבקה כנראה שלא ירדו באופן משמעותי, העיקר שהאזרחים שומרי החוק והשכל הישר ישארו כלואים בבית. אנחנו כבר לא זוכרים כמה זמן הילדים לא ראו את סבא וסבתא.
כדי להגיע לפתרון קודם כל צריך להכיר בבעיה. הבעיה היא לא שהסגר קצר מידי אלא שהוא לא אפקטיבי בגלל אנשים שמפרים אותו. ממילא הפתרון הוא לא להאריך את הסגר עוד ועוד אלא לגרום לסגר להיות אפקטיבי, הגיון פשוט. להמשיך את המצב כמו שהוא ולהאריך את הסגר זה פשוט לא יעיל.
אפשר לחשוב על כמה רעיונות לגרום לסגר להיות אפקטיבי כמו למשל דוגמא אישית של נבחרי הציבור, אכיפה נוקשה ואחידה וקביעת תקנות המונעות כל התקהלות משמעותית. אלו דוגמאות על קצה המזלג ומן הסתם כל אחד יכול לחשוב על רעיונות כאלה או אחרים, העיקר שקודם כל יהיה ברור מהי הבעיה שדורשת טיפול.