גבי אביטל
גבי אביטל צילום: עצמי

הנה שוב חוזרים ימים אפלים במחנה ישראל. רדיפת הציבור החרדי.

זה מתחיל במנהיגים פוליטיים וכלה באחרון העיתונאים, ומתבטא בהקרנות חוזרות ונשנות של חרדים בהלוויה או בחתונה, וכלה בסיסמאות אנטישמיות כגון תשדיר התעמולה מבית מרצ, תשדיר שהדר-שטירמר יכול רק לנסות להתחרות בו.

ספרתם כמה דקות היו מסכי הטלוויזיה 'שחורים'? הפגנות בלפור משתכחות במכוון, אף על פי שהצפיפות, כמה אנשים ליחידת שטח, מאז יולי 2020, עולה עשרת מונים מהלוויה חרדית. התעלמות מ'מסיבות טבע' או סתם ישיבה מרוכזת מאוד תחת שמש חורפית.

ואז סיפרו לנו עד כמה האוויר הפתוח באזור בלפור מצמית את הקורונה לעד, קורונה שמבחינה בין אנשים, בעידוד היועץ המשפטי לממשלה וחבר מרעיו בפרקליטות. אבל הלוויה או תפילה באוויר הפתוח הן כמובן מדגרה מושלמת של מגיפה עולמית. ועיקר העיקרים: הדיבר הראשון במשנת הדמוקרטיה המערבית הוא חופש ההפגנה. קודש הקודשים, מעל לערך החיים. לבלפורים כן, לחרדים לא.

מי מאחורי מסע השיסוי המתנשא והגזעני הזה? מניין נובעת השנאה הזאת שאף חלק מהציבור הדתי-לאומי נדבק בה? נזכרתי במה שהתרחש בקיץ 2005. זה דקר כחרב הננעצת בבטן הרכה, כמו דריכה על יבלת עצומה. לא חלפו ימים רבים מאז 'תכנית ההתנתקות' או מה שמכונה 'תכנית הגירוש', ויאיר לפיד, מגדולי המסיתים נגד הציבור החרדי, הבהיר מדוע תמך בכל כוחו, בטורו הקבוע בעיתון 'ידיעות אחרונות', בגירוש היהודים: רצינו להראות לכם מי הוא בעל הבית.

'לכם', התכוון לציבור המתנחלים שרובו שייך לציבור הדתי לאומי. מדוע אני מביא דברים מלפני 15 שנים ואף יותר? להזהיר, להתרות: הציבור הדתי לאומי שוכח. השנאה המבעבעת בימים אלה כנגד הציבור החרדי אינה אלא מסע הטעיה מן העיקר: להחליף את ממשלת הימין בראשות בנימין נתניהו. השיטה ידועה, להפריד ולשסות אלה באלה.

חשבון פשוט מראה שבזכות הממשלות הלאומיות האחרונות הכוללות כחלק מרכזי את החרדים, מדינת ישראל הפכה לאימפריה עולמית. כן, תתעלו לכמה שניות מעל מערכות הבחירות. אין מלחמות. אין קרבות. אין קרבנות שלום. יש שלום עם 4 מדינות ערב. יש כלכלה פורחת בממדים עולמיים, יש חיזור מתמיד על ידי מדינות העולם, יש הכרה בעוצמה צבאית, טכנולוגית וכלכלית, יש שיאים של עלייה, של תיירות, של קניונים עמוסים, והרשימה עוד ארוכה. וזה מתסכל את השמאל. ויש חלקים 'בימין' שאף פעם לא יהיו מרוצים מכלום.

המאבק האידאי בין הציבור החרדי והדתי לאומי, ימיו כימי הציונות. שיאו היה במהלך ההפגנה הגדולה מול בית המשפט העליון בדיוק לפני 22 שנים, בפברואר 1999. מהצד האחד, תומכי 'שלטון החוק', אנשי שמאל, תנועת העבודה, תנועת 'צומת', ותנועת 'המפד"ל', כן, מה שאתם שומעים. קראו לה 'הפגנת החצי מיליון'. ומן הצד השני החרדים, בטענה מוצדקת של רדיפה דתית ומשפטית של בית המשפט העליון. אמנם הרבנים הראשיים מרדכי אליהו ואברהם שפירא, זכר צדיקים לברכה, קראו לציבור הדתי-לאומי להשתתף בהפגנה, אלא שראשי המפד"ל שמרו על 'ממלכתיות'. ממלכתיות מאוסה במיוחד.

דומה שהוכחה חותכת לסברת החרדים נצפתה במהלך ההפגנה הגדולה מול ביהמ"ש בין החרדים והחילוניים. כל התקשורת התכוננה ל'מלחמה'. מסוקים באוויר, תצפיתנים מעל בית-המשפט. זו השיטה הידועה ליצור נבואה שמגשימה את עצמה. והתוצאה? כולם ראו את השלטים ממול:

'אתם מוטציה ממאירה על גוף היהדות', '3 מדינות ל-3 עמים', 'אכילת חזיר מעלה את האינטליגנציה', 'הדת היא סם, בואו ניגמל ממנה לפני שנחלה באוברדוס', 'אייכלר ופורוש אינכם יהודים', 'יושתק יוסף המגדף', 'בוקר טוב איראן', 'אבא למה לא הפגנת כשעוד היה מותר', 'באנו חושך לגרש', 'מצא את ההבדלים' – מתחת לתמונותיהם של הרב עובדיה יוסף ושל חומייני.

הימים השתנו מעט תודה לאל. אבל הכל מבעבע מלמטה. הציבור החרדי המושמץ מבוקר ועד ערב, עומד כחומה בצורה מול כל הניסיונות להחלפת מדינת ישראל למדינת כל אזרחיה, וזו האימא של האימא של הציונות. תמיכה מוחלטת במהלכים מדיניים, ביטחוניים, כלכליים (כמו למשל סוגיית הגז הטבעי מהים), כל אלה אפשרו לממשלה להכניס יד עמוקה אל מאגרי הכסף שהצטברו בזכות הכלכלה החופשית ולהעניק כסף לאזרחים בעת משבר. זו האימא של האימא של הציונות.

אם הציבור הדתי-לאומי חפץ חיים בעל ערכים יהודיים, עליו לשאול מדוע חלק ניכר מחינוכו בא משלילת האחר, קרי, העולם החרדי, במקום להדגיש את הטוב שבו. עליו להכיר בעובדה שהניסיונות 'להתחבר' אל ה'ציבור הרחב' תחת התרפסות מבישה, רק מורידה בערכו. זו העת לקיים את סיסמת 'האחדות' המפורסמת, אחדות עם הציבור החרדי שהינו המאגר הציוני הגדול ביותר.