
אומרים על בנימין נתניהו שהוא החכם מכולם. שהוא הפוליטיקאי הטוב מכולם. שאין עוד מלבדו.
הוא הבונה והמפרק, המרכיב והמפריד, הממית והמחיה. הארד-קור הליכודי ההולך אחריו באש ובמים מייחס לו לא מעט תכונות סגוליות המאפיינות מוטציה נדירה לגנום האנושי.
אולי. רק שהתיאוריה הנוצצת הזו לא מסתדרת עם לא מעט מהלכים פוליטיים שנתניהו ביצע במהלך השנה האחרונה.
הטעות הטראגית הראשונה שלו היתה הרחקתו של נפתלי בנט מגוש הימין לפני כשנה. יצר הנקמה של נתניהו שפיעם בו ערב כינון הממשלה הנוכחית כלפי בנט, הוביל אותו על מסלול ההתנגשות העצמית שתורגם עד מהרה להזזתו של נפתלי בנט ועמיתיו למפלגה אל מחוץ לשורות הקואליציה. ההצעות הפוגעניות שהועברו אליו כתנאי להצטרפות רק העצימו את התחושה שמה שהיה כבר לא יהיה.
זו היתה יריה ברגליים. אין שום סרט שבו נתניהו מרכיב קואליציה בלעדי נפתלי בנט (לא בטוח שאיתו הוא יגרד את ה-61 אבל זה כבר עניין למאמר אחר). בשביל שבנט יצטרף לקואליציית נתניהו השישית ייאלץ נתניהו להתפרק מלא מעט נכסים אסטרטגיים – וזה במקרה הטוב. כי במקרה הפחות טוב עבורו נתניהו הוא סוגר עם קואליציה אלטרנטיבית וזוכה בכל הקופה.
הטעות האסטרטגית השניה היתה השפלת גדעון סער. אם נתניהו היה מתעלה על עצמו ומסגל לעצמו יחסי אנוש מינימליסטיים מול עמיתיו במפלגה, רואה בהם שותפים לדרך וכח עזר אל מול מפלגות הבית, נתניהו לא היה עומד היום מול תמונת מצב שבה מחצית ממחנה הימין רואה בנתניהו נטל שיש להחליפו.
כך נהג בסער, כך בזאב אלקין, כך בגלעד ארדן, כך במשה כחלון, כך מול לא מעט חברי כנסת בהם ראה משום איום פוליטי על מנהיגותו ופעל להצרת צעדיהם. אבל חברי הכנסת הללו לא הלכו לשום מקום. להיפך: לרוב הם רק העצימו ואתגרו את מנהיגותו. גדעון סער היא רק הדוגמה הבולטת שעשויה להיות בעוד פחות מחודשיים שוברת שוויון בפוליטיקה הישראלית.
הטעות השלישית שנתניהו עושה בימים אלה אלו ניסיונות ההתערבות הברוטאליים בתוככי הכוחות הפוליטיים בציונות הדתית.
כדי להבטיח שבצלאל סמוטריץ' יצלח את אחוז החסימה ויקרב עבורו בליל הבחירות את ספרת ה-61 בדרכו להרכבת הממשלה הבאה הוא מזיע ורוקם מאחורי הקלעים מהלכים שקטים כדי להדביק לרשימתו של סמוטריץ' את איתמר בן גביר הנחשב לסדין אדום בקרב רבים מבין המצביעים הדתיים הטבעיים של מפלגת 'הציונות הדתית'. לפי שעה המאמצים הללו לא צולחים ובצדק.
נתניהו מנסה לבחוש במגעים המתנהלים בין חגית משה, יו"ר הבית היהודי הנבחרת, לסמוטריץ' מתוך תקווה שהשלם יהיה גדול מסך חלקיו ויאפשר בקונסטרוקציה הזו את צליחת אחוז החסימה. רק שגם במקרה הזה המספרים לא ממש מתכנסים והעניינים בין הצדדים עודם יגעים.
אם נתניהו כל כך דואג לבצלאל סמוטריץ' ולמצביעיו שלא ילכו לאבדון, נכון שישריין עבורו מקום בליכוד.
נתניהו הרי אלוף בבריתות אמיצות עם הציונות הדתית. הוא רקם עסקאות כאלה בעבר כששריין את הרב אלי בן דהן, ובהמשך אף פיצל את הציונות הדתית וקיבל בזרועות פתוחות את הרב רפי פרץ לשורות הקואליציה. בצלאל סמוטריץ', אחד הפרלמנטרים הכי מוצלחים בכנסות האחרונים ושר התחבורה לשעבר, יכול בהחלט להיות הדבר הבא.
בימים אלה נתניהו שובר את הראש אודות כוכבי השריונים הנוצצים שיזרימו לליכוד כוחות חדשים. נדמה אפוא שבהתלבטות בין אורלי לוי-אבקסיס לבצלאל סמוטריץ' יש הכרעה ברורה למדי.