"פיק ברכיים"

נוצרה כאן הזדמנות חד פעמית עבור הציונות הדתית להגשים את תחילת "חזון אחרית הימים" ולהנהיג את מדינת ישראל.

יוסי אזרחי , י"ט בשבט תשפ"א

"פיק ברכיים"-ערוץ 7
יוסי אזרחי
צילום: סטס קורינסקי

היו אלה ימי פוסט אוסלו. כנער אשר התחנך על ברכי הציונות הדתית, ערוץ התקשורת העיקרי אליו נחשפתי, היה כמובן ערוץ 7 המיתולוגי.

כן, אותו ערוץ שהיה משדר מאוניית "ארץ הצבי" ופוליטיקאים רמי דרג היו מפליגים לים כדי להתראיין לערוץ הפופולארי.

אלא שהתקשורת היחידה שדיברה בשפתינו, הייתה פועלת: פעם כן ופעמיים לא. פעם אחר פעם הוחרמו המשדרים ותחושת רדיפה מתסכלת ריחפה באוויר, עד שקולה נדם.

32 שנים אני מכיר את הציונות הדתית. גדלתי בקדומים ואז בירושלים. במהלך השנים נחשפתי לצמיחה מחודשת של הציבור הדת"ל, בקרב החברה הישראלית.

הדרך להפיכת "המתנחל" לישראלי היפה, הייתה קבועה וברורה: הציונות הדתית חרטה על דגלה מעורבות בכל תחומי החיים בחברה הישראלית תוך תעצומות נפש בשמירה על המסורת, ושאיפה להנהגה.

אין דת"ל שרואה את עמית סגל על המסך, ולא מתרגש בסתר ליבו: הוא משלנו. כנ"ל לגבי רוב חובשי הכיפה הסרוגה המאיישים תפקידים בכירים.

ואז הגיע בנט.

גדול הפוליטיקאים של הציונות הדתית מאז היווסדה, הכריז לקראת הבחירות לכנסת ה-24 על ריצה לראשות הממשלה.

מדהים כיצד תוך פחות מ-20 שנה, הציבור אשר דוכא ע"י הממסד הישראלי השכם וערב, הצמיח מתוכו מועמד ראוי ביותר לראשות הממשלה.

אלא שבנט סובל מ"פיק ברכיים". לא חלילה שלו, אלא של הבית בו הוא גדל - הציונות הדתית. נראה כאילו שנות הרדיפה הפכו מגזר בעל השקפה כמעט גאולית, למגזר השואל את עצמו: האם אנחנו ראויים להיות שם, שמא עדיף לנו להישאר מפלגה סקטוריאלית - סוג של ת.פ. ליכוד?! כל דת"ל יודע שמרגע השכמה ועד קריאת שמע של לילה טוב, אדם דתי נושא על גבו עקרונות וערכים.

המבחן האמיתי. נוצרה כאן הזדמנות חד פעמית עבור הציונות הדתית להגשים את תחילת "חזון אחרית הימים" ולהנהיג את מדינת ישראל.

אתם בטח שואלים כיצד מתמודדים עם "פיק ברכיים"? ובכן, לוקחים נשימה עמוקה, מביטים קדימה, אומרים תודה לאל ומצביעים... בשורות טובות וברכה והצלחה לעם ישראל כולו.

הכותב: יוסי אזרחי - פעיל פוליטי חברתי בחריש