סכנות הלחץ של הסגר

ד"ר ניבה דולב: הנוכחות הצפופה בבתים לצד הלחץ הכלכלי והדאגה מייצרים מציאות המובילה לעיתים לתוקפנות כלפי ילדים, אך אפשר גם אחרת.

שמעון כהן - ערוץ 7 , י"ט בשבט תשפ"א

סכנות הלחץ של הסגר-ערוץ 7
מחסום של המשטרה בימי הסגר
צילום: דוברות המשטרה

תקופת הסגרים מזמנת לא מעט סכנות עבור ילדים עליהן שוחחנו עם ד"ר ניבה דולב, ראש המחלקה לחינוך וקהילה באקדמית כנרת.

"הסקרים האחרונים מדברים על אלימות גוברת גם בתוך המשפחה וגם סכנות שונות ברשת, עלייה בשיימינג, החרמות וכו'. הדבר המשמעותי ביותר הוא מה שקורה בבית, שאמור להיות המרחב המוגן ביותר עבור ילדים והמקום שבונה את תפיסת עולמם לגבי מה שניתן לצפות מבית".

האם התופעות הללו לא היו בעבר? ד"ר דולב מבהירה כי אכן היו ילדים שהיו חשופים לאלימות ופגיעה אך כעת בשל החל"תים ומקומות העבודה הסגורים הנוכחות יחד צפופה יותר וכשהדבר מצטרף ללחץ כלכלי, וישנם מצבים שבהם אלימות מתחילה בתקופה זו בשל הלחץ של הורים ובשל כך הם מתנהלים בתוקפנות רבה יותר כלפי הילדים שלהם. "התופעה החמירה היום בגלל חשיפת הגורמים אחד לשני, שהות רבה יותר בבית ללא בתי ספר וחוגים שבהם ניתן היה להתאוורר, ובנוסף יש תוספת של לחץ בגלל התקופה וגם בגלל הסגירות עצמה".

"לפלח הזה של אנשים שהלחץ, השחיקה, חוסר הוודאות, המתח, הקונפליקטים והשינויים יצרו אצלם עלייה בפגיעות הצטרף פלחי נוסף של אנשים שהקשיים והדאגות הכלכליות והנפשיות העלו גם אצלם התנהגויות של אלימות פסיכולוגית. נוספו התנהגויות אצל הורים שאיבדו את העשתונות, הורים שמתקשים לווסת לחץ ורגשות".

כיצד ניתן לזהות את מצוקתם של ילדים שנמצאים תחת הסגר? "כשאנחנו סגורים וילדים לא מדברים אנחנו פחות רואים ויותר קשים. הילדים איבדו את הקרקע מתחת רגליהם, הם לא הולכים לחברים, הם דואגים לעצמם להורים לסבים ולסבתות ומהם אנחנו לא מצפים. אנחנו צריכים להיות מודעים לכך שזה קיים, אנשי חינוך שנמצאים מרחוק צריכים להגביר שיחות אישיות על רגשות ועל המצב ובקבוצות קטנות. ידוע לי שמערכת החינוך מבינה את הצורך בעבודה רגשית ומתכווננת לשם יותר ויותר".

בדבריה מזכירה דולב את דבריו של מומחה האינטליגנציה הרגשית דניאל גולמן, ולפיהם לא פעם הכדור מתגלגל לאנשי החינוך לא משום שהם האחראים הבלעדיים לכך, אלא רק כי הם שם. בתקופת הריחוק החברתי אנחנו לא יכולים ללמד את כל שעות הלימוד ויש דברים נוספים שמורים יכולים לעשות, לבד מכך שאין טעם ללמד ילדים שנוצר אצלם פער בעקבות מה שהם חווים".

לדבריה אין ספק בכך שבמציאות הנוכחית "מורים נמצאים בתת דיווח, לא מזהים הכול ומפספסים הרבה דברים כי זו הסיטואציה". המענה לכך צריך להגיע מתוך תפיסה רב מערכתית הכוללת מעורבות של מורים שכנים חברים ושאר המעטפת שמסביב לילד. "יש כאן שתי בעיות. לפעמים אנחנו רואים דברים ולא בטוחים שאנחנו מבינים את הסיטואציה, לא בטוחים שזה נכון ולא רוצים להיכנס לשם ונזהרים. בנוסף יש גם פיזור אחריות ואמונה שמישהו אחר בטח יראה או ראה וכבר דיווח. צריך לקחת אחריות ולשים לב לשינויים קטנים במענה של הילד לקרובים, לברר ולדווח".

עם זאת מדגישה דולב כי "תשומת לב לא אומרת ישר לרוץ לרשויות, אבל צריך לפתח רגישות גבוהה ושימת לב לניואנסים, לבקר יותר אם אפשר וכו'".

עוד שאלנו את ד"ר דולב אם לצד הדאגה לילדים אנו נותנים את הדעת גם לתוקפנות עד כדי אלימות של ילדים כלפי הוריהם, תופעה שגוברת על רקע ההימצאות יחד בסיר הלחץ הבייתי. על כך היא משיבה שהדברים תלויים בדרכי הקניית סמכות בתא המשפחתי והאיזונים בו עוד לפני תקופת הסגר, ואותם הרגלים וכללים שנקנו בתקופת השגרה אמורים לסייע ולעמוד לימין המשפחה בתקופות מורכבות כדוגמת תקופת הסגר.

לטעמה משפחות יכולות לנצל את התקופה הזו בין השאר גם כדי לקבוע את אותם גבולות, נהלים והגדרת הסמכות ההורים לקראת ההמשך. "קשה לומר זאת כעת אחרי שהיינו אמורים לעסוק בכך קודם, אבל הסגר יכול להיות הזדמנות טובה לעצור ולומר איך אנחנו רוצים להחזיר את ההורות למקום המאוזן שבו אין תוקפנות. סמכות שבה לא הילד אומר ואנחנו עושים או להיפך".