"הואיל ועבר אדם עבירה ושנה בה – נעשית לו כהיתר".
היום מתקיים בבג"ץ דיון על חוק יסוד ממשלת החילופים ועל חוק היסוד שדחה את מועד העברתו של תקציב 2020.
הסיפור כמובן איננו התבונה וההצדקה של חוקי היסוד הללו לגופם. לא הייתה בהם תבונה ולא הייתה להם הצדקה.
הסיפור הוא אם לבית המשפט תהיה סמכות לבטל חוקי יסוד. האם המפתח האחרון שנותר בידי הכנסת כדי להשתחרר מכבלי המהפכה החוקתית (באמצעות חקיקת יסוד), יישלל ממנה.
שופטי בג"ץ מבינים את עוצמת ההפיכה שהם מבקשים לערוך כאן ולכן נוקטים בטקטיקה של התשה.
לפני כחודש דנו דיון מקדמי בביטולו של חוק יסוד הלאום.
בדיון המצולם דיברו על הצורך להגן על הציבור מפני מחוקק מטורף שיבקש לבטל כליל את הבחירות או לתלות את הג'ינג'ים (ללא שמץ של קשר לתכני חוק הלאום).
בתוך שבועות ספורים אנו כבר חווים טריויאליזציה של הביקורת השיפוטית הל חוקי יסוד.
היום יש לנו כבר דיון מתקדם לאחר צו על תנאי (שלב שבו בגץ כבר יכול לתת פסק דיין סופי) בשני חוקי יסוד שונים באותו היום.
השופטים אפילו לא מצאו לנכון להתיר את צילום הדיון – כי איזה חידוש כבר יש בהפיכה שיפוטית שנייה?
מישהו בבית המשפט העליון חושב שזה שהם עוברים עבירה ושונים בה, הופך את זה להיתר. שאנחנו נבחרי הציבור פשוט נתרגל לזה שהריבונות עוברת מהעם אל השופטים.
אני יכול להבטיח לכם שהציונות הדתית לא תאפשר את המהפכה הזו.
אין לבית המשפט כל סמכות לדון בתוקפם של חוקי יסוד. פשוט כי הכנסת לא נתנה לו את הסמכות הזו.
בממשלה הבאה נדרוש ונקבל שינוי יסודי של יחסי הכוחות המעוותים בין רשויות השילטון.