ידידי היקר הרב עמיחי אליהו העלה חששות בנוגע לאיחוד הלא צפוי בין רסיסי המפלגות תחת המכנה המשותף הנקרא "ציונות דתית". ברצוני להציע הצעה, של נקודת התחלה אחרת, ואולי כצעד קדימה מתבקש.
ראשית, אני אבחר בעזרת ה' במפלגה הגדולה ביותר, שדוגלת בדרכה של הציונות הדתית. במפעלים שלה, בדגלים הייחודיים לה שהיא מרימה, אם זה בהתיישבות, הגרעינים התורניים, חינוך, החיבור לעם בכל הרבדים, וכמובן שאיפה להנהגת המדינה על ידי אנשי אמונה.
מתחום הרווחה עד תחום המשפט, בג"ץ, החבורה, שיכון, אוצר, בטחון, ועדות ושדולות וכו'. בכל דבר הציונות הדתית אמורה להשפיע בעמדת הובלה. יש עוד אנשי אמונה רבים במפלגות שונות, בימינה, בליכוד ועוד, אך זה ההבדל בין בחירה בדרך, לבחירה ביחידים.
כפי שאמר הרב עמיחי, לאיבוד הקולות יש השלכות רבות בכל התחומים, כולל חשש מאיבוד הנהגה של מטובי המנהיגים שיש לציבור הדתי לאומי בפרט ולאומה בכללה.
אך בשורש העניין, נראה שהדרך לפתור את הבעיות הללו, לא מתחילה בהסתכלות על מנהיג ופרלמנטר מוכשר ככל שיהיה, אלא בראשי העדה, מובילי הדרך.
חברינו במפלגות החרדיות, מובלים על ידי מועצות רבנים, אנשי אמונה שנותנים את הטון ומתווים את הדרך. הכרעתם איננה נתונה לפירושים או לספיקות, כזה ראה וקדש.
לעומתם, בציבור שלנו, יש דרך הנהגה שונה, אשר גם אחרי התייעצויות עם חכמי הדור, בכל זאת נשאר מרחב רב לאנשי השטח קרי ראשי המפלגות, לנהל כראות עיניהם ושיקול דעתם את ענייני הציבור, ולעיתים אף להכריע בשאלות הרות גורל בנושאים הערכיים שאותם הזכרנו בתחילה. כך שהדרך נקבעת לעיתים על ידי הנהגה תורנית ציבורית, ולעיתים על ידי נציגי הציבור עצמם, אשר הציבור רוחש להם אמון רב, ומעריך את יכולותיהם הברוכות.
גם בתוך הציבור שלנו, ניתן לומר שיש חלוקה מאוד רחבה. יש כאלה מתוכנו, שאינם נשמעים לרבנים בנושאים מדיניים. הם מסתכלים על סקרים, בוחנים יכולות וכישורים, ניסיון, וכך מחליטים לבחור במפלגה אשר בראש אדם מוכשר כזה או אחר. באומרם, שרבנים יועדו לתורה ולא לפוליטיקה, וטוב שכך. אך גם הם מודעים, שראשי המפלגות משחרים לפתחם של הרבנים מובילי הדעה, מיוזמתם האישית או מיוזמת הרבנים, ומובלים במידת מה על ידי דעתם הרחבה.
מאידך, חלק גדול בציבור, חושב שעל מנהיגים להישמע לרבנים, כדעת תורה מחייבת. על פיהם יישק דבר, החל מקביעת הרשימות, עד להחלטות קונקרטיות מדיניות ואישיות.
כמו בהרבה דברים, דרך האמת, היא אי שם באמצע. בין כך ובין כך, המכנה המשותף הוא, שב"ה זכינו שכל מנהיגי מפלגות הציונות הדתית, כפופים לדעת תורה, ברמה האישית והציבורית. כל שנשאר הוא לאחד את הנהגה הרבנית הזו, ולמקם אותה במקום הראוי לה, כהנהגה המובילה באחריות תורנית, לא רק בקריאות לאיחוד, אלא מביאה אותו לידי ביצוע בפועל.
על פניו נראה בציבור, שאין מספיק ביטוי להובלה הרבנית הזו. כאמור, ידוע לנו שהיא קיימת, משפיעה ומעורבת, אך אינה עומדת ב"פרונט" מול הציבור, ודברה אינו נשמע לקהל. אולי מתוצאה של חוסר מודעות לחשיבות השיתוף, אולי מסיבות אחרות.
לסיום, נראה שהדבר מתבקש לפעול במיידי להקמת הנהגה רבנית רשמית, או לפחות להביאה לידיעת הציבור. לא ברמת יידוע על פעולותיה בפירוט, אך לפחות על מעשיה הכלליים. לאחר שתקום מועצה כזו, בראש ובראשונה, עליהם יהיה לקבוע יחד עם ראשי המפלגות, את "גבולות הגזרה", ותחומי ההתערבות שלהם.
מועצה כזו תיבנה בהתאמה לצביון וסגנון הציבור הדתי לאומי. שם ידונו גם בנושאים הקשורים לסדר היום, ערכי היסוד של הציונות הדתית, ודרכי פעולה למימוש המטרות.
לא מדובר על פגישות עדכון תקופתיות, אלא פגישות על מהות, וגם הרבה פוליטיקה ופרקטיקה. דרך משא ומתן בין הגוונים השונים על הסכמי מיזוג וחלוקת תיקים, וכלה בפתירת קונפליקטים פנימיים.
הרב נתנאל כהן הוא יועץ חינוכי, חבר המועצה המקומית קדומים וארגון רבני קהילות