ישראל לפני הכול, אבל לאן אתה נוסע? בני גנץ
ישראל לפני הכול, אבל לאן אתה נוסע? בני גנץ צילום: תומר נאוברג, פלאש 90

האיש הגבוה נכנס למונית והרחיק את הכיסא, שיהיה לו מקום לרגליים. "סע", הוא אמר לנהג.

"בני גנץ!" קרא הנהג בהפתעה, "איזה כבוד, שר הביטחון אצלי במונית!"

"וראש הממשלה החליפי!" נזף בו גנץ, "ושר המשפטים. והתקשורת. והמדע. והטכנולוגיה. ויש מצב לעוד, אם עוד שרים ינטשו אותי. סע!"

"לאן נוסעים?"

"ישראל לפני הכול".

"זה ברור, אבל לאן לנסוע?"

"אני חייל של ישראל".

"אז לבקו"ם?"

"זה עידן של תחמנות. נקים ממשלה ישרה".

"מר גנץ, תקשיב, אתם חייבים להפסיק עם הסיסמאות האלה, אחרת לא נגיע לשום מקום. הנה, רק אתמול היה פה נפתלי בנט. שעה ניסיתי להבין לאן נוסעים, והוא רק אומר לי: לא כלכלה, לא מעניין. איך נגיע לאנשהו אם אתם לא יודעים מה היעד?"

"בני. בוחרים. ישר".

"בסדר, ניסע ישר. רק אם לא אכפת לך, אני לא יכול לנהוג כשאתה שם לי יד על ההגה ומפריע לשחרר הנדברקס".

"אז תודה על מה שעשית, ביבי, אני אמשיך מכאן".

"אני לא ביבי. ואיך תמשיך, יא מצחיקול? יש לך רישיון למונית אתה?"

"יש לי סיסמה. יד על ההגה, רגל על הברקס".

"אני באמת אודה לך אם תזיז את הרגל מהברקס, כפרה. יש לך רגל ארוכה אתה, בלי עין הרע".

"זה מה שמנהיגים עושים. בולמים".

"יא ווראדי, בשביל זה באת לפוליטיקה? בשביל להפריע לנהוג?"

"נכנסתי לפוליטיקה כדי להשפיע".

"על מה?"

"לא יודע".

"אז למה באת?"

"כי אני רמטכ"ל לשעבר, ונראה טוב, והחבר'ה אמרו שבוגי כבר עשה את הפדיחות שלו ורק אני יכול לנצח את ביבי".

"איזה חבר'ה?"

"כל מיני. אמרתי להם שזה גדול עליי, שאני מתבלבל בשמות ואם אני אהיה ראש הממשלה לא יהיה לי מושג מה עושים. אז הם אמרו לי: אל תדאג, יגידו לך מה לעשות".

"מי יגיד?"

"היועץ המשפטי לממשלה. אבל אז הגיעה הקורונה והיינו חייבים להיכנס לממשלה עם ביבי כדי שגבי אשכנזי לא יחליף אותי. אה, כן, וגם כדי להציל את המדינה".

"אז למה לא לקחתם את תיק הבריאות?"

"זה בדיוק מה ששאלתי את החבר'ה – למה אנחנו לא דורשים תיק שקשור לקורונה?"

"נו, ומה הם אמרו?"

"שבתיקים האלה צריך לעבוד קשה".

"ואתה..."

"אני בכלל רציתי להישאר בבית. בגלל זה השארנו לליכוד את הבריאות, האוצר, החינוך, כל התיקים שגם עובדים בהם קשה וגם מקבלים על הראש מהציבור".

"רגע, אבל פתחתם את הלימודים בכיתות ה' עד י', לא?"

"אנחנו?"

"נלחמתם על זה בוועדת החינוך. זה ממש העלה את התחלואה".

"נכון, אבל האשמה לא נופלת עלינו. הכי כיף ככה – ביבי נוהג, אני שם לו ברקסים. הוא רוצה לפנות ימינה, אני שם יד על ההגה. הרבה דברים עצרנו ככה – ריבונות, הסדרת התיישבות, רפורמה במערכת המשפט, הוראות של משרד הבריאות..."

"יש משהו שלא עצרתם? שאשכרה קידמתם?"

"כן".

"מה?"

"את ההפגנות בבלפור. ואבי ניסנקורן הוביל הרבה דברים".

"מה ניסנקורן הוביל?"

"אותי. טוב, תעצור לי פה".

"מה לעצור? לא זזנו מילימטר מאז שנכנסת".

"אז הצלחתי יפה, לא?"

האיש הגבוה יצא מהמונית, ובמקומו נכנס איש ממושקף ומלבין בצדעיים עם מכתב המלצה מאופירה אסייג.

"ווי, גדעון סער!" קרא הנהג בהתפעלות, "למה מונית, אין לך רישיון נהיגה?"

"סע", אמר סער.

"בכיף, אבל... לאן?"

*** בישול מזגנים לחומרה ***

בזמן קריאת ההפטרה של השבת שעברה התברר לי פתאום פשט הפסוק על יעל אשת הקיני, שעליה נאמר "מנשים באוהל תבורך". למה כל כך בירכו אותה? כי היא אומנם הרגה את סיסרא, אבל לפחות היא לא בישלה אותו עם המזגן.

היום רק יורדת הטמפרטורה ל־20 מעלות מתחת לצלזיוס, וכבר מתחילה כל אישה ובת להגיד: "ברררר איזה קור פה". כשהטמפרטורה צונחת ל־19 מעלות הן אומרות "יו, קפוא פה ברמות!", גם אם הן לא גרות ברמות. ב־18 מעלות הן מדליקות את המזגן.

ושלא יובן לא נכון – אני בעד מזגנים. אני חובב מזגנים משחר ילדותי ואין לי שום בעיה שידליקו אותם. אפילו בחורף. אבל על קור. חום משבש לי את גלי האלקטרו־משהו במוח, אם בכלל עוד נשאר שם משהו אחרי החום של הקיץ. כאילו, מה הקטע להפעיל מזגן על חום? קר לכן? תלבשו סוודר. זה מה שאני אומר לנשים שצועקות עליי כשאני מפעיל את המזגן בקיץ. גם אני צועק כשהן מפעילות את המזגן בחורף, אבל – כמו שאומרים השמאלנים – זה לא אותו דבר. מי שקר לה יכולה להתכרבל בשמיכה, או שתיים, או עשר. אני לא יכול להשיל מעליי את העור כשחם לי. הן יכולות להתחמם עם תה מהביל או מרק מבעבע. אני, גם אם כל היום אני אשתה מי קרח זה לא יצנן אותי, רק ישלח אותי בכל שתי דקות לשירותים, ושם עוד יותר חם כי אין מיזוג אוויר. אני גבר, אני חייב להתקרר. אתן נשים, אתן כבר תסתדרו איכשהו.

אז בגלל שהן באמת יודעות להסתדר הן מדליקות את המזגן בלי שאנחנו שמים לב. אם אני נהנה לי בשקט מהחורף ופתאום מרגיש שהאוזניים מתחילות לבעור ומהראש יוצא קיטור, אני יכול לדעת בוודאות שאשתי או הבת שלי שוב הדליקו את המזגן. אבל מכיוון שביסודי אני אדם רודף שלום שקשוב למצוקות שלהן אני לא אומר כלום, רק פותח את החלון בשקט, בלי שהן שמות לב. עד שהן שמות לב וסוגרות את החלון בידיים רמות כי, ובכן, קפוא פה ברמות.

בגלל זה בירכו את יעל, שלא היו לה חלונות באוהל ולכן היא אף פעם לא סגרה אותם. אני, הדבר היחיד שנשאר לי זה להושיב את עצמי בכלי שלישי, כדי לא להתבשל. זה פתרון הלכתי עשוי היטב. גם אני עשוי היטב. ממש וול־דאן.

לתגובות:dvirbe7@gmail.com