ברק בן אהרן ישב באוהל שלו וניסה לבחור מקצוע לחיים, כששמע את הכרזתו של משה על גיוס שרים שישמשו שופטי העם. אומנם לימודי משפטים לא היו הברירה הטבעית בשביל ברק, שבכלל היה בעל אספירציות קומיות, אבל מבט אחד של אמא שלו הבהיר לו שיותר מדי בחירה אין לו בנושא, מה גם שקומיקאי לא באמת היה מקצוע אז. שלא כמו היום. בכל מקרה ברק גילה כישרון ללימודי המשפטים, בפרט בתחום המשפט העברי שהיווה, מה הסיכוי, מאה אחוזים מהציון הסופי. את מבחני הלשכה עבר ברק בהצלחה יחסית והוא מונה טיק טק לשר מאה, בלי סטאז' ובלי כלום.
המקרים הראשונים שהגיעו אליו היו קלאסיים. שני יהודים אוחזים בטלית וטוענים לבעלות עליה, שותפים שרצו לעשות מחיצה, ומדי פעם הוא היה צריך לאשר מכונת גילוח לשימוש הלכתי נאות. דברים נורמטיביים. הבלגן התחיל כשיום אחד גברת משבט מנשה ניגשה אליו בעתירה מוזרה לגבי הקצאת המן היומית.
"תראה אדוני השופט, אני לא חושבת שזה לעניין שהמן שלי מעלה תולעים יום אחרי השימוש. איזה מין חוק זה? למה אני צריכה להתחיל את היום בשיטוטים אחרי מן על בטן ריקה? שיעשו ג'סטה בבקשה וידאגו שהמן יחזיק יום וחצי. לפחות".
זו באמת הייתה פנייה שונה מהרגיל.
"ניסית לפנות לשר העשרות שלך?" שאל ברק.
"כמובן, אני לא מדלגת על ערכאות. אבל הוא טען שאין פה מה לדון כי ככה הוחלט וזהו".
"ומה לגבי שר החמישים?" הוא שאל.
"טוב, עליו באמת דילגתי. בינינו, קצת מוזר שיש שר חמישים, לא ככה? עשר, מאה ואלף זה סדרה הנדסית עולה, החמישים קצת תקוע באמצע", אמרה הגברת במידה מסוימת של עזות מצח.
ברק חשב להגיד לה שאם שר העשרות אמר אז שר העשרות יודע, אבל אז היכתה בו מחשבה מהפכנית.
"לכאורה באמת המחוקק קבע שהמן יחזיק יום אחד, אבל את יודעת מה, גברת", הוא אמר, "הכול שפיט".
"לא הבנתי למה כבודו מתכוון בהכול שפיט", ענתה הגברת, "אבל זה נשמע קאצ'י, אז כנראה זה מצוין".
כמה ימים מאוחר יותר כינס ברק הרכב של שבעה שופטים כדי לדון בהחלטה של המחוקק להבאיש את המן אחרי 24 שעות לכל היותר.
משה רבנו, ששמע על ההתרחשות המוזרה, הגיע לבדוק מה מתרחש.
"אני לא מבין על מה הדיון פה", הוא אמר בענווה, "המן פשוט מבאיש אחרי 24 שעות וזהו, זה החוק".
"נו נו", ענה ברק, "אתם מנסים לצמצם את תפקידו של השופט רק להיות פה למחוקק?"
"כן, בהחלט כן", ענה משה, "זו הייתה המטרה בגדול".
"אז זהו, שאנחנו גם רשות מבקרת", חידש ברק את משנתו.
"ובכל זאת יש פה בעיה מסוימת", התערב שר אלפים שהיה חלק מהרכב השופטים.
"סוף סוף", אמר משה בהקלה.
"אם נאמר שהכול שפיט זה יביא לפוליטיזציה של המצוות", המשיך שר האלפים.
"זה מה שמפריע לך?" הזדעזע משה.
"אז מה יפריע לי?"
"העובדה שהמצוות הן דבר ה' מפורש כפי שניתנו במעמד הר סיני", הבהיר משה.
"זה כבר דיון תיאולוגי, אני לא חושב שנכון להיכנס לזה", ענה שר האלפים.
"זה קרה לפני יומיים!" התרעם משה.
"אני מבקש שקט בבית המשפט", התערב ברק וביקש להמשיך בדיון.
"בסדר גמור, אבל זה לא משנה מה תחליטו, המן מבאיש בבוקר", עדכן משה ליתר ביטחון.
"זה תלוי בפרשנות שלנו לחוקים ולמצוות", הסביר ברק.
"מה זאת אומרת פרשנות?" שאל משה.
"פרשנות תכליתית. אנחנו נפרש את החוק לפי התכלית שלו ולאו דווקא לפי לשון החוק", הסביר ברק, "זה היגיון בריא. הרי מטרת המן היא שאנשים יהיו שבעים, לכן ההיגיון מחייב שיהיה להם מן גם על הבוקר".
"גם כל הסיפור של הצרעת לא בא לי טוב!" זרקה הגברת משבט מנשה ככה על הדרך.
"נגיע גם לזה", עדכן ברק.
בדיוק כשמשה רבנו חשב שיותר גרוע לא יכול להיות, הגיע נציג התנועה לאיכות השלטון כדי לא לטמון ידו בצלחת.
"שלום לכולם", הוא פתח, "אני חושב ככה, במחילה, שכולנו חכמים, כולנו נבונים, כולנו יודעים את התורה ולכן מן הראוי שכולנו נדון בה ונקבל החלטות, ככה, באמצעות היגיון ובמידת הצורך תקנת הציבור".
"מה לגבי המשפט העברי?" שאל שר האלפים.
"רק אם ממש אין ברירה", הוא ענה והתיישב.
וכך הדיון נערך בכובד ראש וברצינות כל אחר הצהריים. העותרת שטחה את משנתה לגבי המן וגם לגבי עניין הצרעת שהיה נראה לה עונש לא מידתי ו"בוודאי לא כוונת המחוקק". ההרכב בראשות ברק דן בדברים ולבסוף פסק שהמן יישאר טרי לפחות עד השעה אחת עשרה בבוקר שלמחרת איסופו ושהחוק יחול באופן מיידי. כל הנוגעים בדבר הלכו לישון שבעי רצון באותו לילה רק כדי לקום למחרת ולגלות לחרדתם - תולעים במן.
אבל לא אדם כברק יתייאש כל כך מהר. "אין מנוס", הוא קבע בנחישות שלא ניתנת לדיכוי, "ניאלץ להאשים את התולעים בביזוי בית המשפט".