לאורך שנים רבות המפד"ל ההיסטורית, זו של האבות המייסדים, הייתה הבית הפוליטי שלי ושל בני ובנות הציונות הדתית.
אני בן הציונות הדתית. הציונות הדתית היא מי שאני. כך נולדתי, כך התחנכתי וכך אני מחנך את ילדיי.
במרוצת השנים ראיתי כיצד רבים מאחי ואחיותי עוזבים לבתים פוליטיים אחרים. גם אני ובני דורי עזבנו אותה מתוך תחושה כי המפד"ל מתעלמת מהצורך הבסיסי להיות מפלגה פוליטית המחוברת לכלל עם ישראל ולא כזו הדואגת רק לד' אמותיה. תנועה שבוגריה משתלבים בכל תחומי החיים ובכל צמתי קבלת ההחלטות במדינת ישראל אינה יכולה להשאר במפלגה מגזרית, שאמנם רואה את כל עם ישראל, אך בפועל דואגת רק לעצמה.
בשנת 2013 התחולל השינוי. משהו חדש התחיל, המפד"ל בשמה החדש-הבית היהודי, פתחה את שעריה לציבור הרחב והחלה לדבר על ועם עם ישראל תוך שהיא לא הפסיקה לרגע להניף בגאון את דגל תורת ישראל.
משהו חדש שהמשיך לשזור באמונה את החיבור של קדש חייך בתורה וטהרם בעבודה, במעשים ולא בדיבורים. *אלו הערכים שלנו*.
ההישג הפוליטי בבחירות 2013 בהובלתו של נפתלי בנט ו-12 המנדטים היו ההוכחה שזוהי הדרך.
היה ברור שזו מפלגה שהציונות הדתית היא אבני היסוד שלה ואליה מצטרף ציבור גדול נוסף שיכול להרגיש בה בבית.
ב"משהו חדש מתחיל" היה התמהיל הנכון בין מה שהבית היהודי, על 8 חברי וחברות הכנסת שלו, מייצג ובין מה שהאיחוד הלאומי-תקומה, על 4 חברי וחברות הכנסת שלו, מייצג. אלו הגוונים שלנו בציונות הדתית.
עם השנים הרעיון הלך והתפספס ובשנים האחרונות הבית היהודי התמקד אך ורק במגזר ולמרות הדיבורים היפים, זנח את האתגרים הלאומיים, בעיקר החברתיים המחוברים לעם ישראל.
ב-2018 הבית היהודי והציונות הדתית עברו רעידת אדמה פוליטית.
אחרי עזיבת הבית מצד ההנהגה אני נשארתי, האמנתי בכל ליבי שלמשהו החדש שהתחיל ב2013 יש עדיין מקום להמשיך במפלגת הבית היהודי. נלחמתי והצלחתי, יחד עם רבים וטובים, להציל את הבית ממחיקה. אלו היו שנים מורכבות ומאתגרות עם חזיתות רבות בתקופה פוליטית סוערת ובמערכות בחירות חוזרות ונשנות.
מעבר לנושא האישי, במערכת הבחירות האחרונה לראשות הבית היהודי עמדו למעשה שתי גישות ערכיות פוליטיות שונות:
האם הבית היהודי תמשיך להיות מפלגה ציונית דתית שלא מוותרת על יכולת התחברות לעם ישראל, לא רק במילים יפות, אלא בפועל. האם הבית הזה יוכל להיות בית גם לציבור עצום שלא צמח בערוגות הציונות הדתית אבל מזוהה מאד עם ערכיה, או שנחזור להיות המפד"ל ההיסטורית, טרום ימי 2013, שזכויות רבות לה והיתה טובה לשעתה, אך כיום, במציאות הפוליטית המשתנה, וחייבים לחשב מסלול מחדש.
בימים האחרונים פונים אלי חברים וחברות רבים, סגני ראשי ערים, נבחרי ונבחרות ציבור מהבית היהודי, חברי וחברות מרכז, מתפקדים ובוחרים בבקשה ללכת ימינה. כעת, הציונות הדתית המרכזית, המכילה והמתחברת צריכה למצוא בית פוליטי חדש. היום החלטתי להצטרף לרשימת ימינה לכנסת ה-24 בראשותו של נפתלי בנט.
אני מאמין באמונה שלמה כי רשימת ימינה בבחירות הקרובות יכולה להיות הבית הזה. הלקחים הופקו, הטעויות שנעשו בעבר נלמדו. זוהי שעת רצון.
אני מתכוון להמשיך ולפעול בשליחות בה עסקתי רוב חיי הבוגרים, בדאגה למפעלי החינוך האדירים של הציונות הדתית, למדרשות לבנות, לגרעינים, לבנות השירות הלאומי, לישיבות ולמכינות, לתנועות הנוער ועוד ועוד ולהוביל את כל זה בתוך ימינה.
אני פונה מעל במה זו. אחי ואחיותי, משפחת הציונות הדתית, מודיעין ושדרות, קדומים וגבעת שמואל, חרדלים ולייטים, שמרנים וליברלים, מרכז ופריפריה. גם אם טעינו לא איבדנו דרך וחזון.
עכשיו רצים יחד ומתווכחים אחר כך. היום רשימת ימינה יוצאת לדרך חדשה.
דרך שתתן מענה גם לציונות הדתית וגם לציבור הגדול והרחב שיכול ורוצה להצטרף אליה. נבחרת של אנשים ונשים מצויינים שרוצים לעשות טוב לעם ישראל. ערכים עם מעשים. הצטרפו אלי. הציונות הדתית בימינה. יחד בעז"ה נעשה ונצליח.