יו"ר עמותת יד תמר, מיכי וסרטייל, שוחח היום (רביעי) עם ערוץ 7 לקראת יום המודעות לסרטן שיתקיים מחר ויצויין בכל העולם.
"אומנם יום המודעות לסרטן הוא רק פעם בשנה אבל בשביל החולים ומשפחותיהם, המחלקות האונקולוגיות, הצוותים הרפואיים והארגונים שפועלים למען חולי הסרטן ומשפחותיהם הוא התמודדות יום יומית, שעה שעה, כל דקה ושניה", אמר וסרטיל.
"חשוב מאוד שכל אחד מהציבור ידע שהוא יכול לקחת מטלה קטנה ולסייע לחולה סרטן או משפחתו באזור מגוריו בהתמודדות עם הסרטן. הידיעה של החולה שסביבו יש אמפטיה ותמיכה רחבה נותנת לו עידוד להמשיך להילחם על החיים מול הסרטן", הוסיף.
לדבריו, "עמותה 'יד תמר' מפעילה היום כ-40 צוותים עם מערך של 700 מתנדבים שמטפלים ב-2,500 חולי סרטן בשנה. לפני כ-10 שנים, כשהקמתי את העמותה, היו 28,000 חולי סרטן חדשים והיום יש מעל 32,000 חולי סרטן חדשים כל שנה. נכון להיום יש כ-200,000 משפחות בישראל שמתמודדות יום יום עם מחלת הסרטן".
"אנחנו 'ביד תמר' למדנו מה הצרכים של החולה הסרטן ובני משפחתו", ציין. "למדנו ממנהלי בתי החולים, מנהלי המחלקות אונקולוגיות, וכמובן מהחולים עצמם ומשפחותיהם על הצרכים של כל חולה. אנחנו יודעים מה אסור להם לעשות אבל גם מה מותר להם ואיך להתנהל בשילוב הצרכים של החולה אל מול המתנדבים שלנו. יש לנו בעמותה יכולות גבוהות להתאים את המתנדבים לחולים ולקשיים שהם מתמודדים איתם יום יום. אינו דומה חולה עם ילדים קטנים לחולה מבוגר ללא ילדים. יש חולה שזקוק לטיפול בניירת וחולה אחר צריך סיוע בהבאת תרופות מבית המרקחת או לקחת את הילדים לשעתיים בגינה".
וסרטיל אמר כי אחת הבעיות היא הבהלה שתוקפת את המשפחה כשמתקבלת בשורת הסרטן. עובדתית, כל המשפחה מושפעת ונכנסים לבהלה ותדהמה כשיש חולה סרטן במשפחה. כשבן המשפחה רואה שהמשפחה שלו חזקה זה נותן לו כוחות ועידוד ורצון להילחם. איך ספרה לי נערה בת 18 חולת סרטן , 'כשאני רואה שאתם משתגעים בשבילי והופכים עולמות איך אני יכולה להרים ידיים?".
הקורונה השפיעה על עמותת 'יד תמר'. "הקורונה סיבכה אותנו בגלל שהמערכת החיסונית של חולי הסרטן ירודה ויש חשש מהידבקות בנגיף", אמר וסרטיל. "רבים מחולי הסרטן הסתגרו בבתים ואף נמנעו מלהגיע לטיפול במחלקות בבתי החולים. בעקבות הקרונה פתחנו בעמותה קו לתמיכה נפשית וזה עובד נפלא. יש גם חולי סרטן שלא רוצים להיחשף והקו נותן להם מענה תמיכה נפשית".
וסרטיל, שמרבית חייו חי בצל המחלה, קרא לעמותה על שם אחותו תמר ז"ל שנפטרה מסרטן. "לאורך השנים תמר התמודדה עם המחלה וטיפולי הכימו הקשים, הבחילות או ההקאות דבר לא שבר אותה, רק עם דבר אחד היא לא הצליחה להתמודד ואלו אותם מבטי חמלה שראו בה מושא לרחמים ומסכנות במקום לראות תעצומות הנפש שלה", אמר.
לסיום אומר וסרטיל, "גם אמי ז"ל ורעייתי התמודדו עם המחלה וגם עבורם ההתמודדות היא 365 ימים בשנה. חולי הסרטן זקוקים לאמפתיה, אך יותר מכל הם צריכים שתראו אותם מעבר לקרחת. הם רוצים שתזמינו אותם לאירועים ומסיבות ולא שתחשבו שזה מטריח אותם כי הם חלשים ומסכנים, הם רוצים שתתייחסו אליהם כמו אז, לפני שהם היו חולים".