הרצל ומירב חג'אג': דם הנרצחים זול בעיני השופטים

הריסת בתים זהו הכלי היחיד שנשאר למדינה כדי להרתיע את המחבל הבא, לאחר שבג''ץ מנע שלילת תושבות וגירוש של מחבלים ומשפחותיהם.

הרצל ומירב חג'אג' , כ"א בשבט תשפ"א

הרצל ומירב חג'אג': דם הנרצחים זול בעיני השופטים-ערוץ 7
הרצל חג'אג'
צילום: אלירן אהרון

היום התפרסמה החלטת שופטי בג"צ לדחות את עתירת משפחת המחבל שרצח את אסתר הורגן הי"ד לביטול הריסת ביתם.

תחילה, נשאלת השאלה האם בג"צ אמור בכלל לדון בסוגיה זו. לדעתנו התשובה היא לא. את זה הוא אמור להשאיר למי שמבינים בביטחון ובהרתעה, בייחוד לאור העובדה שממילא בג"צ מאשר את הריסת הבתים על פי חוות דעת סודית של השב"כ.

ובכל זאת, לצערי כיום זה המצב ובג''צ כן מתערב בנושאים ביטחוניים וכשקוראים את ההחלטה המלאה מבינים למה זה חבל.

מסתבר שישנם שופטים שלא אוהבים את אמצעי ההרתעה הזה או כל אמצעי הרתעה אחר ולצערי, כלל לא מבינים אותו. הריסת בתים הוא הכלי היחיד שנשאר למדינה בכדי להרתיע את המחבל הבא. את שאר הכלים כגון גירוש, שלילת תושבות, ועוד בג"צ ביטל או הקפיא מזמן וגם את הריסת הבתים הוא מעקר מהרתעה. זאת מאחר שההריסה לא מתרחשת זמן קצר לאחר הפיגוע ושאינה כללית, אלא חלקית ומזערית.

הדיון בבית המשפט נסב על שני נושאים: האם הריסת הבית היא מרתיעה והאם למחבל יש שייכות לקומה השניה והשלישית. השופט עמית קיבל את דעת כוחות הביטחון שהריסה מרתיעה ושלמחבל שייכות לשתי הקומות, השופטת ברק ארז גם קיבלה את דעת כוחות הביטחון.

לעומתם, השופטת ענת ברון כתבה שהיא לא חושבת או בטוחה האם זה מרתיע או דווקא דוחף מחבלים לעוד פיגועים ובנוסף טענה שאין לו שום זיקה לקומה השניה ויש לו זיקה רק לקומה השלישית, טענה שפשוט מעלה גיחוך מפני שכולם טענו שהוא גר עם משפחתו בקומה השניה והקומה השלישית היתה גם בבעלותו ושם שיכן את אישתו הראשונה.

השופטת ברון עדין ניסתה לצמצם את ההריסה למינימום וראינו את הניסיון הזה בעוד עשרות דיונים, לא רק של השופטת ברון שבו כל הדיון נסב על הנושא האם המחבל גר בכל הבית או רק בחדר אחד ולפעמים חשבנו שיחליטו שהוא גר על אדן החלון ורק אותו יהרסו.

אנחנו מגיעים לרוב הדיונים. אנחנו מכירים את דרך החשיבה והפרשנות המשפטית היטב. הבעיה הגדולה היא שהם לא מבינים או שאינם רוצים להבין שכשמחבל פוטנציאלי עושה חשבון פשוט האם לבצע פיגוע או לא הוא שם על המאזנים את ההטבות שהוא ומשפחתו יקבלו אחרי ביצוע הפיגוע: משכורת לו (אם נשאר בחיים) ולמשפחתו ,הפיכתו לעובד מדינה ברשות הפלסטינית כשישתחרר, כבוד, כיכרות ואף בתי ספר על שמו. הריסת הבית שלו זה המינימום שנותר למדינת ישראל כאמצעי הרתעה.

אנחנו, כמשפחה שכולה מטרור וחברים בפורום 'בוחרים בחיים' שרואים ומכירים את כל נפגעי הטרור ואת משפחותיהם של הנרצחים יודע שזה לא מספיק. פשוט לא מספיק. אנו שאיבדנו כבר את יקירנו וילדינו מרגישים שדמם זול בעיני השופטים ושכל מה שחשוב להם זה זכויות המחבל ואיך אנחנו נראים בעיני בתי המשפט הבינלאומיים. מה אם איך אנחנו נראים בעיניי הטרוריסטים? מה עם ההרתעה?

סגן שיר חג'אג' הי"ד, בתם של הרצל ומירב חג'אג', נרצחה בפיגוע דריסה בארמון הנציב בירושלים בשנת 2017