מדי פעם אני נתקל בטורי דעה, או מאמרי ביקורת פרי עטם של כותבים מסוימים. אי אפשר להכחיש את חדות הלשון, וליהטוט המילים בהם הם משתמשים בכתיבתם.
אך עם כל הכבוד, ישנו מרחק רב בין היכולת להביע דעות במרחב הציבורי ולמשוך את קוראי הרשתות החברתיות, לבין פסיקת ההלכה, הדרכות תורניות לציבור, וכניסה אל תוך שרשרת מסירת התורה שבעל פה.
כדי להסביר את עצמי, אשתמש במשל: הנס כריסטיאן אנדרסן, בסיפורו "בגדי המלך החדשים", מספר על מלך שתפרו בשבילו שני רמאים חליפה מיוחדת, אשר רק אנשים "חכמים" יכולים לראותה. לאחר עבודה מאומצת, הציגו החייטים את החליפה המיוחדת למלך, והוא כמובן לא רצה להיראות טיפש והילל את החייטים על עבודתם המעולה, וכך גם כל שאר העם, מפחד שיואשמו בטיפשות שיבחו והחמיאו למלך על חליפתו הססגונית, אך הנה ילד קטן שכנראה לא ממש הבין את המורכבות החברתית, נעמד וצעק: "המלך הוא עירום".
גם אני הקטן, לא כל כך מבין את המורכבות החברתית, ומי הוא רב פוסק, ומהו הגדר לתלמיד חכם שיכול להורות הלכה, אך לעמוד ולצעוק: "האנשים האלה אינם רבנים, אלא מבקרי סרטים או לכל היותר פובליציסטים", אני כן יכול.
זה התחיל ברב שעשה פלפולי סרק להתיר לראות סרט עם סצנה לא צנועה: "כאשר מדובר בסרט בעל ערך חיובי רב, שיש בו סצנות מעטות עם בעיות צניעות קלות, אפשר להתיר את הצפייה בסרט ולהסתפק בעצימת עיניים בסצנות הבעייתיות", או לקרוא ספר שיש בו קטעים לא צנועים: "מותר לקרוא ספרים שמופיעים בהם קטעים לא צנועים שאינם עיקר הסיפור ואפשר לעבור עליהם בזריזות או לדלג עליהם".
מהמעט שנחשפתי, פרסומים אלו יצרו שבר גדול אצל בני נוער רבים שעצרו בעצמם, והתאפקו מלראות סרטים מסוימים או סרטים בכלל, וכעת מצא יצר הרע תכסיס נוסף - הרי יש רב שמתיר. ולגופו של עניין, איפה בדיוק עובר קו הגבול של "סרט חינוכי"? וכמה זה "סצנות מעטות"? או מה הגדר של "בעיות צניעות קלות"? הרי אותו רב לא הגדיר את הדברים, אלא השאיר את ההכרעה לכל נער שופע הורמונים.
משם המשיך אותו רב לטור דעה בנושא שמירת הברית, בו כתב שהרבנים לאורך הדורות פשוט טעו ולא הבינו: "יש לנטרל את הפחדים וחששות הסרק שהופרחו במשך מאות שנים", ושבכלל לא מובן למה מתייחסים לנושא זה בחומרה: "במקורות רבים יש התייחסות חמורה מאוד להוצאת זרע לבטלה ואין אנו יודעים מדוע", בהמשך דבריו הועבר 'סאב טקסט' של התרת הרצועה שהרי: "מכל מקום, יש מקורות לכך שפעולה נקודתית של הוצאה לבטלה היא עבירה קלה יחסית" ולמסקנה ליהטט וכתב: "אי אפשר ללמוד ממקורות כאלו שפעולה נקודתית כזו חמורה יותר מעיכוב נקודתי בעניית אמן".
מזה דורות, רבנים, פוסקים ומחנכים מלמדים על חומרת הדבר, עד שבא אותו רב והתייחס למאות שנים של פסיקה הלכתית כחששות סרק. אחתום בדברים שכתב עליו הרב מנחם מקובר: "מטיל מום בקודשים ורומס מסורת".
לאחרונה, אותו רב התחיל לעסוק בכתיבת ביקורות סרטים, שלושה ימים לאחר צום יום הכיפורים, הוא פרסם ביקורת סרטים, על הסרטים החדשים של דיסני, ובתוכם הסרט מולאן: "אני לא מפחד מספרי כפירה, אין לי בעיה שהילדים שלי יקראו את מוצא המינים של דרווין... סרטי דיסני לעומת זאת מפחידים אותי מאוד, ואני משתדל מאוד לצפות עם הילדים בכל סרט חדש".
בביקורת הסרטים שכתב, ניכרת בקיאות גדולה בסרטי דיסני של עשרות השנים האחרונות, זוהי כמובן המשכה של מסורת התורה שבעל פה, לפי אותו רב גם את ביקורת הסרטים שכתב קיבל משה רבנו בהר סיני.
בנוסף הוא מתייחס לסרטי הגויים כבעלי ערך נוסטלגי: "וכיון שהעלילה שוכתבה מן השורש, אין בו גם הרבה ערך נוסטלגי", סליחה, להבא נבקש מהבמאי של דיסני לשמור קצת יידישקייט הוליוודי אותנטי בסרטים החדשים בהם אותו רב צופה.
אכן בדורנו, צריך הרב לדעת כיצד לדבר עם בני נוער, ולדעת איך להנגיש להם את התורה, אך מכאן ועד שהרב ייצפה בסרטי דיסני (מצוירים ורגילים) ויכתוב על כך ביקורת סרטים שתפורסם בעיתון, עובר מרחק רב מידי, לא לכך התכוונו חז"ל באמרם "יפתח בדורו כשמואל בדורו". במקום להעלות את הנוער אל התורה והיהדות, אותו רב משפיל את עצמו, ומוריד את התורה והיהדות לשאול תחתיות. לפרסם טור (שאמור להיות) תורני, בן יש השוואה בין פנחס הכהן לגיבור שר הטבעות, זה זלזול בתורה. משום מה לא זכור לי בעבר או בהווה שהרבנים היו דורשים בבתי הכנסת על הצגות התיאטרון החדשות, ואף בימנו לא נמצא רב שיחבור אליו, בתחביבו לבקר סרטים ולפרסמם בעיתונות.
רק בסוף השבוע שעבר הספיק אותו רב לומר, כי זה אשמתו של הגר"ח קנייבסקי ששמו אותו ללעג וקלס בתוכנית סאטירה: "לא נעים לראות קריקטורה של הרב קנייבסקי, אבל אולי נשכיל ללמוד משו מאי הנעימות הזו. אולי למשל שעדיף להניח לרבנים ללמוד תורה, ולפוליטיקאים לעסוק בפוליטיקה". את הקריקטורה אגב, אותו רב לא חסך מהציבור, וטרח להוסיפה, לשם המחשה הכרחית כמובן.
כואב לראות שכמו שאויבנו משמאל נואשים להפריד דת ממדינה, ישנם שדבקים בכך גם מתוך המחנה הדתי לאומי, ורוצים לנתק בין ההדרכה התורנית להלכות ציבור, עצוב הוויתור על תורת חיים, אשר נוגעת ומדריכה את כל רבדי החיים. לא משנה אפילו, שאת המקור של אותו רב לדברים הללו, נוהגים להביא בשם ישו: "תנו לקיסר את אשר לקיסר, ולאלוקים את אשר לאלוקים" (הבשורה על פי מתי שם שם), אמור נא לי מי הם מוריך ואומר לך מי אתה.
לסיכום אציין שוב, קטונתי מלהגדיר מיהו רב, באתי רק לזעוק כי "המלך הוא עירום", או בתרגום אלינו, "אותו רב הוא פובלציסט, לא רב". כמו שהוא הטיף לגדול הדור, גם אני ארשה לעצמי לומר לו: האם לא עדיף שנניח לרבנים להורות ולהדריך את הציבור, ולך להמשיך בכתיבת ביקורות על סרטי דיסני? שכל אחד יתרכז ביכולותיו, הרבנים יעסקו בלימוד תורה, פסיקת הלכה, והדרכות לציבור, ואתה תמשיך לצפות בסדרה "בת השוטר" עם הבת שלך, ותעדכן אותנו על המסרים העולים משם.