מחוזק בזכות המאבק בקורונה, אבל עדיין פונה בעיקר אל הציונות הדתית. בנט
מחוזק בזכות המאבק בקורונה, אבל עדיין פונה בעיקר אל הציונות הדתית. בנט צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

הנבחרת שמציגה רשימת ימינה לבחירות הקרובות לא שונה משמעותית בהרכבה מזו שהיתה למפלגת הימין החדש לפני שנתיים, או מרשימת מועמדים שהייתה יכולה להיות מורכבת במפלגת הבית היהודי תחת הנהגת בנט ושקד. השינוי המשמעותי הבולט הוא המועמד אביר קארה מתנועת השולמנים, שמייצג את הקו החדש של המפלגה המבקש להדגיש את הטיפול בנזקים הכלכליים של מגיפת הקורונה. מועמדת שנייה שמבטאת את הקו הזה, סטלה וינשטיין, שובצה במקום ה-12 הספק ריאלי, אולי משום שעמדות שביטאה בעבר בנושאים דתיים עלולות להרחיק את מצביעי הציונות הדתית. למרות התקווה או היומרה להביא מנדטים מהציבור החילוני, ימינה ממשיכה לבסס את עצמה בעיקר על האלקטורט הדתי-לאומי.

בנט מגיע לסיבוב הבחירות הזה במצב משופר. בניגוד לעבר, הוא לא בונה על סלבריטאים או אנשי כדורגל. במקום הגימיק בדמות אלי אוחנה מבית"ר ירושלים או אלונה ברקת מהפועל באר שבע, בנט הביא את אלון דוידי משדרות שהוא גם מנהיג פוליטי אותנטי מהפריפריה וגם איש הציונות הדתית. ביחד עם איילת שקד ומתן כהנא, שהפך בשנתיים שחלפו למוכר ומוערך, הם יהיו הרביעייה המובילה והאטרקטיבית של הרשימה.

שנתיים לאחר שנטש את הבית היהודי והתנפץ על אחוז החסימה, בנט מגיע מחוזק אל הסיבוב שאמור להיות בשבילו חוויה מתקנת. לאחר שבעבר חלק את ההנהגה עם איילת שקד, כעת הוא מנהיג יחיד שעל פיו יישק דבר, בלי מרכז מפלגה ובלי פריימריז. הוא רצה מפלגה משלו שבה הוא הקובע והפוסק, כמו יאיר לפיד אביגדור ליברמן וגדעון סער, רצה וקיבל. הוא התנתק מהציונות הדתית הממוסדת כדי לא להיות מחויב לה, למוסדותיה ולרבניה, אבל זה לא אומר שהוא מוותר על האלקטורט שלה. להיפך, הוא בונה עליו ופונה בעיקר אליו. בנט מדבר על ראשות הממשלה, אבל ישמח גם בתוצאה דו-ספרתית ובעמדה של לשון המאזניים שיקבע מי יהיה ראש הממשלה הבא בתמורה לתיק הביטחון, האוצר, או תיק בכיר אחר שיאפשר לו לחזור ולהניח את ידו על הגה השלטון. נתניהו מצדו צפוי גם הפעם לנסות לשתות את המנדטים של ימינה, והסירוב של בנט להתחייב לקואליציה בראשות הליכוד יספק לו הפעם אליבי להצדקת המהלך. זה יהיה השלב בו תיבחן השאלה האם המנדטים של בנט בסקרים יציבים הפעם או פריכים כמו בעבר.

מי שלא זוכה לייצוג ברשימה של בנט הוא הציבור התורני-חרד"לי. הכתובת הטבעית של הציבור הזה תהיה מפלגתו של בצלאל סמוטריץ', בפרט אם הוא יצליח לחבר אליו את בן-גביר ושותפתו מפלגת נעם. סמוטריץ' ישאף לקבל קולות גם ממצביעי המיינסטרים הדתי-לאומי, כאלה שעדיין רואים צורך וערך בנבחרים שמחויבותם לציונות הדתית, לדרכה ולערכיה, עולה על מחויבותם האישית למנהיג המפלגה שהעניק להם את מקומם בכנסת. מאמצי החיבור בין שלושת הפלגים הקטנים שהרכיבו בעבר את 'איחוד מפלגות הימין' ממשיכים להתנהל כרגיל עד לרגע האחרון, ובשעת כתיבת הדברים אפשר רק לקוות שיעלו יפה.

בלי נדר

אני מעריך ומכבד את גדעון סער ואת ההחלטה שלו לפרוש מהליכוד ולהקים מפלגה עצמאית. הטיעונים של סער נגד המשך שלטונו של נתניהו ובעד החלפתו בראש ממשלה אחר, למשל גדעון סער, הם לכל הפחות כאלה שראוי לתת עליהם את הדעת. זה לא התיקים הפליליים כשלעצמם, שהם במידה רבה תוצאה של רדיפה משפטית, ושבכל מקרה ראוי ונכון להמתין ולראות מה תהיה ההכרעה המשפטית לגביהם. הבעיה היא ההתנהלות של נתניהו, שבהרבה מקרים נראית ככזו שמכפיפה את השיקול הלאומי לאינטרס המשפטי והפוליטי שלו.

בתחומים רבים אין לנתניהו מתחרים - בכישורים, בניסיון, בקשרים בינלאומיים ועוד. לא במקרה הוא ומפלגתו זוכים לתמיכה רחבה בציבור, והוא מנצח כל מתחרה בסקרי דעת קהל אודות המועמד המועדף לראשות הממשלה. יחד עם זאת יש לנתניהו גם חסרונות רבים וידועים כמו נהנתנות, הססנות ונקמנות. אם נציב אותו זה לעומת זה מול כל פוליטיקאי אחר, ייתכן שאין היום במערכת הפוליטית מישהו שיכול למלא את נעליו. אבל אדם אחד, ויהיה המוכשר ביותר, לא יכול לחולל את מה שעושה צוות שלם של אנשים מוכשרים שעובדים בשיתוף פעולה, גם אם כל אחד מהם בנפרד נופל ממנו בכישוריו. בליכוד של נתניהו כבר שנים רבות אין עבודת צוות אמיתית. יש מנהיג אחד וכולם צריכים להתיישר אתו. מנהיג שמחלק תפקידים למקורבים לא לפי כישוריהם, אלא בהתאם לנאמנותם האישית כלפיו.

בתפיסה של נתניהו, הדבר החשוב ביותר לעתיד המדינה הוא שנתניהו ימשיך להיות ראש הממשלה. כדי להבטיח את הישרדותו, לתגמל את נאמניו ולהעניש את הפחות נאמנים לו, הוא ישלח לאופוזיציה אנשים מוכשרים כמו בנט, שקד וסמוטריץ' וירחיק משולחן הממשלה אנשים ממפלגתו כמו גדעון סער וניר ברקת. אילו רק טובת המדינה היתה לנגד עיניו, נתניהו היה צריך לרצות ששקד תחזור לכהן במשרד המשפטים ושסמוטריץ' יישאר במשרד התחבורה. והוא לא היה מעלה בדעתו להפקיר את תיק המשפטים בידי אבי ניסנקורן. נתניהו מסוגל לחולל נפלאות בתחומים ספציפיים שבהם הוא מרוכז, כמו השגת החיסונים לקורונה או כינון הסכמים עם שורה של מדינות ערביות. אבל יש גבול למה שאדם אחד מסוגל לעשות, ולכן יש שלל תחומים שהטיפול של ממשלת ישראל בהם מוזנח, תקוע ומקרטע. ייתכן בהחלט שראש ממשלה פחות מנוסה ומוכשר, אבל כזה שמסוגל לבנות ולנהל צוות מנצח, יביא תוצאות טובות יותר מאלה שמביא נתניהו.

הניסיון של גדעון סער להביא להחלפת נתניהו הוא לגיטימי. אפשר להאמין לו שלא רק אמביציות אישיות או הרצון לנקום במי שהדיר אותו משולחן הממשלה מניעים אותו, אלא המחשבה על טובת המדינה. אבל מה שנראה פחות נכון וראוי היא ההבטחה החוזרת והנחרצת של סער שבשום אופן לא יסכים לשבת בממשלה תחת נתניהו, הבטחה שקיבלה חיזוק נוסף לאחרונה בטכס חתימה מוזר שנערך בתכנית הטלוויזיה 'אופירה וברקו'. משמעות ההצהרה הזאת, לפחות לכאורה, היא שסער יעדיף להרכיב ממשלה עם גוש "לא ביבי", כולל מפלגות השמאל, מאשר להצטרף כשותף בכיר לממשלה בראשות נתניהו. כי לפחות לפי תמונת המנדטים המצטיירת כעת, אין אפשרות להרכיב ממשלת ימין בלי הליכוד, שבראשו עומד כידוע נתניהו. כמובן שקואליציה עם יש עתיד העבודה ומרצ לא תאפשר לסער לנהל מדיניות ימין, לא בנושא המשפטי ולא בנושא ההתיישבותי. אפשרות גרועה אחרת שעלולה לקרות כתוצאה מהבטחת סער להחרים את נתניהו, היא שלא יהיה ניתן להרכיב ממשלה כלל, לא עם נתניהו ולא בלעדיו, וישראל תיגרר לסיבוב בחירות חמישי.

בכנס מטעם 'בשבע' שהתקיים לפני כחודש במרכז 'דיזיין סנטר' במישור אדומים, אמר גדעון סער שההחלטה של בני גנץ להפר את הבטחתו לבוחריו ולהצטרף לממשלת נתניהו אינה נראית בעיניו, והוא עצמו לא מתכוון לנהוג כך. נאמנות להבטחות גם בפוליטיקה היא מידה טוב וראויה. אבל אם אכן סער רואה את עצמו מחויב לכבד את הבטחות הבחירות שלו, מן הראוי שישנה את התבטאויותיו וישאיר פתח להצטרפות לממשלת נתניהו במקרה שהאלטרנטיבה תהיה ממשלה עם השמאל או סיבוב בחירות חמישי.

זה לעומת זה

אני לא יודע היכן חשש ההדבקה גדול יותר, בהפגנות מול בית ראש הממשלה או בהלוויות מרובות משתתפים של תלמידי חכמים מהמגזר החרדי שהלכו לעולמם. אם בהתקהלות באוויר הפתוח באמת אין חשש הדבקה כמו שטוענים מפגיני בלפור, אז גם הלוויה באוויר הפתוח אמורה להיות לא מדבקת. אבל לפי ההיגיון הזה אפשר להחזיר גם את ההופעות המוזיקליות באמפיתיאטרון הפתוח בקיסריה או בפארק הירקון, ולפתוח לקהל את היציעים באצטדיוני הכדורגל. ככל הנראה האמת היא שהתקהלות צפופה עלולה לדבק גם באוויר הפתוח. בימי מגיפה, ובמיוחד בימי השיא הקשים שחווינו בחודש האחרון, לא זה ולא זה היו צריכים להתקיים. פיקוח נפש דוחה הפגנות ודוחה כבוד המת.

אבל אם הייתי צריך לבחור בשביל מה נכון יותר להתקהל, נראה לי שהייתי בוחר בהלוויות. כי איכשהו נראה לי שללוות יהודי גדול שהרביץ תורה והעמיד תלמידים, לחלוק לו כבוד אחרון, להספידו ולדבר בשבחו, זו פעילות קצת פחות מופרכת בעת מגיפה מאשר להתקהל בפעם האלף כדי לחרף לגדף ולבזות מנהיג פוליטי שעשה ועושה דבר או שניים למען עם ישראל.

לתגובות: eshilo777@gmail.com

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו