בואו נפתח הכל

אזרחי ישראל מרגישים בתקופה האחרונה כמו חיילים קרביים בסדיר שחיים בכוננות מתמדת. לא יודעים אם יקבלו הנחיה לפתוח מחר את העסק, לשלוח את הילדים לבית הספר או להישאר ספונים בביתם.

ממשלת ישראל ומשרדי הממשלה השונים מייצרים ערפל של חוסר ודאות. ההנחיות מבלבלות את הציבור, ואת האינפורמציה הרלוונטית לתכנון צעדיו, שואב הציבור מהדלפות מהקבינט.

הסגר הנוכחי הוא בדיחה. מי שנמצא בשטח יודע שהנפגעים העיקריים הם העסקים, אין כבר כמעט מחסומים וגם במעט שקיימים, במקרה הטוב, עומד שוטר שרק מכוון את התנועה להמשיך הלאה. מספר הקנסות הוא אפסי, ורשימת הפטורים בהנחיות הממשלה הופכת את מגבלת 1000 המטרים ללא קיימת.

אדם יכול לנסוע מאילת לקריית שמונה על מנת לקנות מוצר חיוני, או לקיים הפגנה מול בית חמותו בכל יום שישי, אף שוטר לא יוכל לעצור זאת.

הנזק הכלכלי השבועי למשק מוערך במיליארדים. לזה צריך להוסיף את הנזק ארוך הטווח של הכלכלה השחורה שמתפתחת על ידי אזרחים נורמטיביים, שעד היום היו שומרי חוק אך נדחקו עם הגב לקיר. הם חייבים להתפרנס אך לא יכולים להוציא קבלה בגלל ההנחיות. ברגע שהותרה הרצועה וההכרח דחק אותם להפר את החוק, החשש הוא שלא כולם יחזרו אחרי תקופת הקורונה לדווח באופן סדיר.

אחת מהצעות שעלתה בדיונים בחוק הקנסות של ועדת החוקה היא, שאם עסק יתפס מפר את ההנחיות, הוא יקנס ויסגר בצו מנהלי ל-30 יום. השיטה הזו דומה לשיטת המיסוי האמריקאית שעובדת על אמינות. הדיווח למס מבוסס על תצהיר עצמי של בעל העסק, ובאופן עקרוני סומכים עליו שידווח אמת וישלם את המס על פי חוק. הצד השני של המטבע הוא שמי שנתפס עם תצהיר לא נכון ישלם מחיר כלכלי כבד ואף עלול למצוא עצמו בכלא.

גם בישראל ניתן לקבל החלטה אמיצה, ולעבור מיידית לתו סגול מחמיר המבוסס על אחריות ואמינות בעלי העסקים. כל עסק שלא יקיים את ההוראות החוק יקבל קנס מוגדל, ייסגר באופן מיידי לחודש ויסתכן ברישום עבירה פלילית. מתוך מאות אלפי המובטלים, מדינת ישראל תגייס אלפי פקחים שיאכפו את התו הסגול המחודש.

הציבור בישראל עייף מהקורונה. חוסר קבלת החלטות יוצר עננת חוסר ודאות שפוגעת גם בכלכלה אך גם מעצימה את התחושות השליליות בציבור כלפי האשמים לכאורה במצב, כל מגזר מאשים את האחר ומלבה שנאה, והפחד הוא שבמקביל לחורבן הכלכלי של הבית נקבל גם חורבן של הבית הלאומי.

לתוכנית כזו יהיו התנגדויות. לא מעט מומחים יגידו שמדובר בהפקרות שתוביל לאסון. אני ממליץ לאותם מומחים שיצאו מהאולפנים ויבואו איתי רק ליום מילואים אחד, לראות את המציאות וכיצד "הסגר המהודק" לא מיושם בשטח. המוח הישראלי ממציא המון שיטות לתחמן את ההנחיות.

חנויות "חיוניות" מכניסות מוצרים מחנויות שלא יכולות להפתח, המסעדות שעוד פתוחות לא עושות טייק-אווי, זה הרי אסור, אז הן רק עושות משלוח "לטווח קצר" ללקוח שממתין בחוץ, על הכסאות בחצר המסעדה שמים שלטים של "אזור ישיבה עירוני", ואין סוף לדוגמאות. עדיף פשוט לפתוח באמת עם הגבלות נוקשות ואחריות אישית.

המשבר הזה לא מנוהל על ידי מנהיגים אלא על ידי פוליטיקאים. מה שחסר לנו זה מנהיג אמיץ שיקבל את החלטה שתאפשר למשק לפעול במקביל לשמירה קפדנית על הנחיות. לו תקום מפלגת התו הסגול, אני מעריך שהיא אפילו תקבל מספר מנדטים משמעותי שיאפשר לנו לבחור מנהיג שיפזר את חוסר הודאות ויוביל את מדינת ישראל בבטחה במים הסוערים של משבר הקורונה.

רועי וולף הוא קצין מילואים בפיקוד העורף ודוקטורט באוניברסיטת בר אילן