לחצו כאן כדי לתמוך בפעילות של עזר מציון ולהשתתף בהגרלה הגדולה
יאנה שפייב בת ה-17 נמצאת בבתי חולים כבר מגיל 6 בעקבות מחלה המטולוגית ממנה היא סובלת. אבל גם בשביל נערה ששבילי בית החולים אינם זרים לה, הסיטואציה עמה התמודדה בחודשים האחרונים הייתה אתגר מורכב ביותר. בזמן שאזרחים רבים בישראל חוששים מבידוד של שבועיים או סגר, יאנה העבירה את שבעת החודשים האחרונים באותו חדר בבית החולים דנה לילדים באיכילוב בו אושפזה.
הכל החל לפני כשנה כשיאנה קיבלה את הבשורה המשמחת כי בגרמניה נמצא עבורה תורם מתאים להשתלת מח עצם ואולי סוף כל סוף היא תוכל לעבור את ההשתלה לה כל כך ציפתה במשך שנים. אבל אז הגיחה הקורונה לעולם והעיכוב הראשון בתוכניות התרחש. במרץ הייתה יאנה אמורה לקבל את התרומה ולעבור את ההשתלה. היא עברה את כל ההכנה שכללה גם טיפולים כימותרפיים לא קלים, אך בסופו של דבר עקב הקורונה לא ניתן היה להביא את מח העצם מגרמניה. ההשתלה נדחתה.
"זה היה בום. קיבלנו מכה", מספרת אימה נטשה, המגדלת את יאנה ואת אחיה החייל, "יאנה הייתה עצובה ומתוסכלת. היא כבר הייתה מוכנה, רצתה לעשות את זה ולסיים עם המחלה". התאריך החדש שנקבע להשתלה היה באוגוסט. הפעם ההשתלה יצאה לפועל כמתוכנן, אבל לאחר מכן הדברים לא התקדמו כמצופה. "היו סיבוכים בטיפול נמרץ, דברים אחרי ההשתלה שלא הלכו כמו שצריך. הרבה דברים שהשתבשו שהרופאים יודעים לספר עליהם יותר טוב".
מאותו רגע מצאו עצמן יאנה ואימה נטשה מרותקות לבית החולים לאותו החדר שיהפוך לביתן החדש למשך 7 חודשים. "היה קשה, קשה מאוד להיות 7 חודשים באותו חדר. אי אפשר לצאת, אי אפשר לעשות כלום. אני יצאתי הביתה בשביל להכין אוכל או לעשות כביסה גם הקורונה סיבכה את האפשרות ללכת למקומות אבל יאנה נשארה כל הזמן באותו חדר".
במהלך התקופה המתסכלת מי שליווה ותמך במשפחה הוא מאיר אודסר, תומך רווחה של ארגון "עזר מציון" במחלקת ילדים בבית החולים דנה. "אני מלווה את המשפחות בכל מה שהן צריכות מעבר לשירות הרפואי", מספר אודסר, "זה אומר להיות שם בשבילן בימים מורכבים וקשים. כשצריך אני מחליף את ההורים כדי שיוכלו להתאוורר, להיות אוזן קשבת, לדאוג להקל עליהן בסידורים בירוקרטים, לדאוג לכל דבר שיכול לסייע להם, אפילו להביא לילד מאכל אהוב. כשילד או מבוגר חולה במשפחה, כל המערך המשפחתי משתנה, וזקוק לתמיכה. אנחנו שם בשבילם. עם יאנה הייתי יושב ומשחק. לפעמים סתם מדברים. מדי פעם היה מגיע מאור כהן 'איש הלגו', מתנדב של 'עזר מציון', ומביא לנו ערכות שמתאימות לגילה ובנינו אותן יחד". בעקבות ההשתלה יאנה הייתה בבידוד והכניסה אליה הייתה רק לאחר התמגנות בחלוק ובכפפות כדי להגן עליה.
לאחר 7 חודשים לא פשוטים חל שינוי. מצבה של יאנה השתפר. הרופאים הודיעו לה - 'את יכולה לצאת הביתה'. "ממש התרגשתי, לא האמנתי שסוף סוף אפשר לעזוב את החדר", מספרת יאנה המאושרת, "7 חודשים החדר בבית החולים הפך להיות הבית שלי, אבל אני רציתי לבית האמיתי".
את הדרך הביתה יאנה לא תשכח. "כבר ברגע שיצאתי מהמחלקה חיכו לי האחיות מהמחלקה וחברים עם פעמונים ומחיאות כפיים. התרגשתי נורא. את הדרך הביתה עשינו עם מאיר שהגיע להסיע אותנו. זה היה רגע מרגש להיות שוב בבית. 7 חודשים זה הרבה זמן. יותר מדי".
אודסר דאג שביתן של יאנה ונטשה יקושט בשלל הפתעות ובלונים מעוצבים, להפתעתה של יאנה הנרגשת. "היה צריך לדאוג שיהיה לה שמח", אומר אודסר, "גם כאשר אמרו לה שהיא יכולה לעזוב את בית החולים היא לא הוציאה מהפה שהיא הולכת הביתה כי כל כך הרבה פעמים אמרו לה וזה בוטל אז היא לא רצתה להתבאס. כשהגענו הביתה היא הייתה בשוק".
עכשיו אחרי שחזרה הביתה יאנה, שחוזרת לבית החולים לאשפוזי יום, מקווה להספיק ולעשות את הבגרויות שהפסידה בתקופת הקיץ. "בהתחלה כן למדתי ועשיתי בגרויות אבל בהמשך זה לא היה אפשרי. לא היה את הכוח הפיזי או הנפשי".
"אנשים עדיין לא מבינים אבל מה שצריך זה רק בריאות", אומרת נטשה, "אני רוצה להגיד תודה לכל מי שעזר לנו. לא יכולנו לעבור את התקופה הזאת בלי מאיר והסיוע שעזר מציון נתנו לנו. אין מילים לתאר את כל העשייה. מאיר עזר כל הזמן בחדר, דיבר עם יאנה ועזר גם לי להתמודד". "האמא הכי מלכה בעולם", משיב אודסר. גם יאנה מסכימה.
כמדי שנה גם השנה עמותת "עזר מציון" מקיימת את מבצע 'פרס מציל חיים' שנועד לסייע לה לגייס כספים לטובת שלל הפעילויות המסייעות לחולים.
לחצו כאן כדי לתמוך בפעילות של עזר מציון ולהשתתף בהגרלה הגדולה