קודם ביוב, אחר כך דמוקרטיה: 'הטיגריס הלבן' מציג הודו קצת אחרת

'הטיגריס הלבן' הוא אחד הסרטים הנצפים ביותר בישראל בשבועיים האחרונים, וגם כנראה אחד המושמצים שבהם

אריאל פייגלין - ערוץ 7 , כ"ב בשבט תשפ"א

קודם ביוב, אחר כך דמוקרטיה: 'הטיגריס הלבן' מציג הודו קצת אחרת-ערוץ 7
בלראם ואשוק, הטיגריס הלבן
Tejinder Singh Khamkha/NETFLIX © 2020

ל'טיגריס הלבן' היה רף גבוה לעמוד בו: גם הספר המקורי שזכה בפרס מאן-בוקר ונחשב לרב מכר, גם הדימיון הלא מבוטל ל'נער החידות ממומביי' זוכה האוסקר, כל אלו העלו את ציפיות המבקרים, ואלו מיהרו להשתלח בו כאשר לא עמד בהם.

הביקורות מוצדקות ברובם, אם ציפיתם ליצירת מופת שתרטיט לכם את הבטן כנראה ש'הטיגריס' הוא לא הסרט בשבילכם, אבל אחרי שמציינים את ההסתייגות הנדרשת הזאת, יש לו דווקא כמה צדדים חביבים שהופכים את הצפייה בו לאופציה לא רעה להעברת ערב חורפי כמו זה.

הסרט מסופר מנקודת מבטו של בלראם, יזם הודי צעיר בהווה ומואשם ברצח במיל', ומנוסח כמעין מייל לראש ממשלת סין המבקר בהודו. על מנת להסביר לראש הממשלה מדוע הוא כותב לו את המייל הזה, חוזר בלראם בסיפורו אחורה אל מחוזות ילדותו, ומתאר את הדרך שהובילה אותו למקום בו הוא נמצא היום.

חוץ מהעלילה המרכזית שמלווה את סיפור חייו של בלראם, הסרט גדוש פנינים קטנות והומוריסטיות שמבקרות את פני החברה בהודו, כשהכל מוצג בעדינות ובנונשלנט כמחשבות שחולפות בראשו של בלראם.

ככלל, הסרט מלא ביקורת. על הודו ("נכון שלסין יש ביוב, מי שתייה ומדליות זהב אולימפיות, אבל לנו יש דמוקרטיה. במחשבה שנייה, אם הייתי ממונה על הודו, הייתי מתחיל בביוב ורק אז עובר לדמוקרטיה"), על החברה המערבית ("תראי איך ההודים עובדים את הטבע, מי עושה את זה בניו יורק? אנשים שהשיגו בית עם חצר בברוקלין...") ועוד ועוד.

הסרט חולף על מגוון סוגיות שמעסיקות את החברה ההודית, ומדגיש את הפערים הקיימים: גברים לעומת נשים, עשירים לעומת עניים וכו'. הודו היא אולי הדמוקרטיה הגדולה בעולם, מדגיש הסרט שוב ושוב, אבל הדמוקרטיה הזו היא פיקציה, הצגה. יש מאות מיליוני הודים עניים שלעולם לא יוכלו להתקדם ולהיות שווים באמת.

המסרים הנוקבים האלו, כשהם עטופים בהומור קליל ומושחז, עלילה סבירה (לא קורה יותר מדי וסצנת הסיום קצת תמוהה, אבל שוין) ושחקנים מעולים, עוברים ונכנסים ישר ללב, מראים לנו שוב שכשהביקורת כנה ואמתית, לא צריך לדחוף אותה בכוח בגרון בכדי שהמסר יעבור, מספיקה אנקדוטה פה ואנקדוטה שם. הסטירה בפרצוף כבר תגיע מעצמה.

נטפליקס, 125 דקות. מכיל שפה בוטה.