אני לא תחקירן וגם לא עיתונאי, ובמרום גילי כנראה שגם לא אהיה בעתיד לא זה ולא זה, אבל אני כן צרכן מידע, אוסף ובוחן, ובעיניים ביקורתית, סורק מחבר ומנסה לייצר תמונה אמיתית יותר של החיים.
החיים שלנו קשים ומלווים בהתמודדות יומיומית, המושג קשה-יום אינו תלוש מהמציאות, במיוחד בימים מאתגרים אלה כשמצטרפים עוד ועוד אלפים למעגל הקרויים קשיי יום, חלקם מודים בזה וחלקם מתכנסים בעצמם.
כצרכן חדשות אני מודה שאני בין אלה ששומעים כמה מהדורות חדשות ביום ואף מזפזפים בין כמה ערוצים, שומעים בכאב יומיומי את מספר הנפטרים המטפס מעלה מעלה של הנספים במגפה, וכשמספר הנפטרים חוזר בכל מהדורת החדשות, נכנסים לפחד ולדכדוך.
לפני למעלה מ-30 שנה בשוכבי בבית החולים מדוכא ומפוחד, ניסו חבריי לשמח אותי, חלקם בספרי קריאה, אחרים בממתקים, היו שהביאו קלטות של "הגשש החיוור" שאצחק והיו שבישרו לי חדשות טובות.
אשתי ע"ה ישבה ליד מיטתי בטיפול נמרץ ומחלקת כוויות, ושחה לי סיפורי שיגרה שבין בעל לאשתו, קשיים וחיוכים על התנהגות ילדינו, עזרת השכנים, התפילות לשלומי ועוד חדשות בנאליות ושגרתיות. כאז כהיום מהדורות החדשות נפתחו בדרמטיות, בתיאור הפיגועים ומצבם הקריטי של נפגעי הטרור, בתיאור גלי המהומות הבלתי פוסקים, באינתיפאדה ובממשלה שלא מוצאת פתרון לבעיה הפלשתינאית.
כבר אז אימצתי לי את הקו החשדני כלפי החדשות היודעות להעצים ידיעות על מנת שנמשיך לצרוך אותם, להתעצב בהם ולחשוב כמה קשים החיים, ואני שבאותה תקופה מרחף בין חיים ומוות ומנסה להיאחז באופטימיות, מתקשה בשמיעת חדשות רעות.
השבוע שחו לי כמה מידידי על הנעשה בבתי החולים ובמחלקות הקורונה, כאב לי הלב ועיני זלגו. הצער על החולים, הבכי על הנפטרים והדאבון על המתים בבדידותם. הוסיף ידידי הטוב ואמר לי "לא ינחם אותך סיפורי הבא אבל קשה לי לשמור אותו בליבי, תהיה לי שותף".
יש כמה וכמה מהקרויים נפטרי קורונה והנמנים במהדורות החדשות במספר נפטרי הקורונה, שלא מתו ישירות מהקורונה. דרכו של עולם שיש בו נפטרים, אבל יש כנראה נפטרים שתקציבית הם שווים יותר.
עיני נפערו בבהלה, למה כוונתך ידידי היקר? שאלתי בתמיהה, וכך השיב לי ידידי, אינני יודע אם מתוך ידיעה או מתוך השערה - את זה נשאיר לתחקירנים, אך בתי החולים מקבלים ממשרד הבריאות יותר כסף בגין כל חולה קורונה ולכן מעדיף בית חולים לציין את סיבת הפטירה כמוות מקורונה, גם אם בעיקרה פטירתו נבעה ממחלות אחרות ואולי הקורונה היוותה סיבוך אם בכלל למחלה העיקרית, כל זאת על מנת להגדיל את תמיכת משרד הבריאות בתקציב בית החולים, בהיות אחזקתו של חולה קורונה מתוקצבת ביותר כסף מחולה רגיל.
התקשורת מסיבותיה שלה מרבה לשדר פחד ובהלה, ומשתפת פעולה עם מספרי הנפטרים הטופחים והולכים, מבלי שקם שום תחקירן שבדק האם אכן מניין נפטרי הקורונה הוא 5,000 או שחלקם נפטרו לבית עולמם כשעיקר מחלתם נבעה מסיבות אחרות.
התמלאתי שמחה כשבאו לבשר לי בשוכבי בבית חולים שקם ערוץ תקשורת שמטרתו לשדר אופטימיות שמחה ולמלא את חלל האוויר, ואת החלל התקשורתי ברוח אחרת, ערוץ שמעל גליו ישודרו אך ורק שירים עבריים ופינות של אופטימיות ותקווה הלא הוא ערוץ 7, והלוואי וירבו כמותו בישראל.
רו"ח דב קלמנוביץ', הפצוע הראשון באינתיפאדה הראשונה, כיהן כמשנה לראש עיריית ירושלים, ייסד את ארגון נפגעי פעולות האיבה ושימש כיו"ר הדירקטוריון של החברה הממשלתית לשיקום ופיתוח הרובע היהודי.
הערת מערכת ערוץ 7: המערכת אינה מזדהה עם מגמת המאמר ועם תוכנו. כמה מה"עובדות" המופיעות בו (כמו למשל הטענה לפיה תקצוב בתי החולים נגזר ממספר הנפטרים מקורונה) התבררו כשמועות שווא ("פייק ניוז"). מערכת ערוץ 7 קוראת לציבור לציית לכל הנחיות מערכת הבריאות וכן למהר ולהתחסן נגד הנגיף