מכתב גלוי לידידי הרב אלי סדן

שלו' שלו' הרב אלי נר"ו. לא אאריך בדברי הפתיחה בזכויותיך הרבות-מספור בהפצת תורה ובחינוך וגם בעיסוק בצרכי ציבור, הכל ידוע והכל גלוי והכל נמצא ברקע, וללא ספק קיימים עוד הרבה דברים טובים שעשית ושאתה עושה שאינם ידועים לי. אשריך בזה ובבא.

עתה באתי, אני הקטן, על דברי הגערה והגנאי שכתבת כאן בערוץ 7 בערב שבת (כמעט בבין השמשות...) על אחד משליחי הציבור הנאמנים והמוכשרים ביותר של הציבור שלנו. בכעסך עליו על שלא סיים את המשא והמתן עם הבית היהודי כפי שציפית, וכפי שכולנו ציפינו, שפכת על בצלאל אש וגופרית.

אחרי שבחים מופלגים לחגית משה, שהסכימה לכל דרישה של בצלאל חוץ מאשר דרישתו 'למחיקת הבית היהודי' לקראת הבחירות הצפויות, אתה מאשים את בצלאל בכך שאין איחוד בין המפלגות, מפני שאתה הכנת טיוטא של הסכם שהוא לא הסכים לחתום עליו. על 'האשמה' זו בצלאל ענה כבר תשובה שאפשר להגדיר אותה כ'מודה בעובדות אבל לא באשמה'. בצלאל ביקש לבנות יחד עם הבית היהודי רשימה מאוחדת בלי המשקולות של מנגנוני מפלגת הבית היהודי, שקלקלו כל חלקה טובה בכל הבחירות האחרונות, והמאיסו את המפלגה הזו על רוב ציבור בוחריה עד שירדה אל מתחת לאפס (אם תקשיב לתגובות התדירות של המכונים 'מקורבי הרב פרץ' תבין בדיוק למה אני מתכוון). בעזרת זבולון אורלב, שליחה של חגית, נערך הסכם להליכה משותפת-באמת לבחירות הקרובות ולמיזוג גמור של שתי המפלגות אחרי הבחירות.

בצלאל טוען וחוזר וטוען שהכל היה כמעט סגור - עד ששוב התערבו ה'מנגנונים' של הבית היהודי וקלקלו, וניסו להוליך את האיחוד בדרך בלתי מאוחדת. הוא טען, בלי להזכיר את שמך משום כבודך היקר בעיניו, שמסמך ההתחייבות למיזוג אחרי הבחירות שהכנת לא היה מתאים ולא היה ישים, ולכן לא חתם עליו. בצלאל הסכים גם הוא לוותר על הרבה מדרישותיו, ובלשונו: 'הסכמנו לוותר על הכל, ולתת שלושה מתוך שישה נציגים ברשימה ותפקיד בכיר לחגית, למרות שמשקל המפלגה של חגית היה פחות בהרבה. על דבר אחד עמדתי, והוא חיבור אמיתי ביננו.

הסכם מיזוג עם מנגנון ברור, ערבויות ושיניים שלא ניתן יהיה לסגת ממנו. מפלגה אחת מאוחדת ופריימריז פתוחים, כדי לחסוך מכולנו מראות כאלה בכל מערכת בחירות מחדש'. הוא אשר אמרתי, בצלאל מודה שרצה להגיע לבחירות הגורליות של ניסן תשפ"א עם מפלגה אחת בלי הגיבנת של מנגנוני מפלגת הבית היהודי, וזו דרישה לגיטימית.

אפשר לחשוב אחרת, אבל איפה כאן המקום לדברים הבוטים שכתבת עליו? איפה לימוד הזכות? איפה לפחות החוכמה לאחר מעשה – אתה יכול לכתוב בפומבי דברי שבח על חגית משה כמה שאתה רוצה, אבל אם אתה, הרב סדן, רוצה לגעור בבצלאל - תעשה את זה בחדר סגור, למה ההכפשות האלו ברבים? למה לקלקל? מעשיו לשם שמים לא פחות ממעשיך ידידי הרב סדן שליט"א, וגם אם לדעתך הוא טעה בשיקול הדעת – והוא לא סובר כך - מי התיר לך לבזות אותו ברבים? ואם בפוליטיקה הכל מותר – אז מותר גם לי הקטן למחות בפומבי, הרב אלי שליט"א, על יחסך הפומבי כלפיו. מדובר על ויכוח לגיטימי בין יהודים ויהודיות יקרים שכולם מעשיהם לשם שמים.

בבחירות האלו, לטוב ולרע, הולכת הציונות הדתית בשני ראשים. בואו נאחד כוחות עכשיו, בואו נתנהל בכבוד הדדי וברוגע הדדי. יצביע כל אחד מאנשי הציונות הדתית וכל אחד מאוהדיה הרבים לאחת משתי המפלגות האלו, ובעזרת ה' תהיה הצלחה רבה לשתיהן. השבועות הבאים יוכיחו אם נשכיל להיות מאוחדים למרות שני הפתקים שמייצגים את הציונות הדתית, ובעיקר לקראת התקופה שאחרי הבחירות - שאז איחוד כוחות בין 'ימינה' ל'ציונות הדתית' יהיה חובת המציאות.

והאמת והשלום אהבו.