יש פיל בחדר של הציונות הדתית. יש בעצם שני פילים בחדר. ביערות אפריקה, נצפה פעם פיל עם עור עבה במיוחד, עור של פוליטיקאי.
עור הפיל, הכרחי לזירת העיסוק הפוליטית. הפוליטיקה, היא הזירה בה ערכים עקרוניים, מתורגמים לשפת המעשה, לתכל'ס. המעשה הפולטי הוא אקטיבי, יוזם. בעת התנגשות ערכים, המעשה הפולטי, מתעדף, נאבק, וגם פעמים מתפשר.
הביצוע הוא כנגד ערכים מתחרים, חלופות מעשיות. ההכרעה, היא תולדה של גבורה, של אומץ. בסופו של דבר כל השג פולטי נמדד לאור התכל'ס, ביצוע מעשי מיטבי, המביא לידי ביטוי את העקרון הערכי.
המציאות של הרב – המחנך, פועלת במישור אחר.
למשל, סכסוך שכנים מגיע לרב. לאחר פריסת טענות הצד הראשון, עונה הרב בהזדהות: אתה צודק. כעת מגיע תורו של בעל הדין השני, גם הוא פורס את טענותיו בפני הרב, לאחר רוב קשב מהנהן הרב ואומר, גם אתה צודק. צופה מהצד נגש אל הרב, ובפיו טענה כיצד יתכן ששני הצדדים צודקים? גם אתה צודק, עונה לו הרב.
היכולת של הרב בסיפור, היא יכולת ההקשבה והרוממות, לא יכולת ההחלטה. הקשבה לזוויות הסיפור השונות והזדהות איתם. ראיית הטוב בכל הצדדים ובכל ההופעות וירידה לעומק המוסרי הטמון בכל פעולה. רוממות של כל מצב או אדם ליעוד רוחני. הכלי המרכזי הוא דווקא העמימות המאחדת. אולם הכרעה מעשית אין כאן.
רבנים בהחלט יודעים להחליט, לקבוע, בתחומי ההנהגה הרוחנית והחינוכית. אולם הזירה הרבנית מפעילה כלים שונים בניגוד לכלים המופעלים בזירה הפוליטית. היעדים שלה אחרים. הרב דומה עלינו כמלאך ה' צבאות, הוא לא פיל, וטוב שכך. הרב שהבין את העקרון הזה היה הרב בני אלון. הרב בני אלון כיהן כראש ישיבת בית אורות, מאחוריו תפקיד של רבנות ישוב, ובכל זאת כשנכנס לפוליטיקה ביקש שמעכשיו ישמיטו את תואר הרב משמו. הרב בני – ראש ישיבה, בני - פוליטיקאי.
הבנת המרחבים השונים, מחייבת כבוד וענווה. כבוד לשדות הפעולה השונים, ענווה אל מול הפער בשפות. פוליטיקאי שיחתור לעמימות לא יביא הישגים ולא יצליח לקדם את ערכיו. רב שישחק בכלי הפוליטיקה, דומה למשחק רבנים – תלמידים בפורים.
דברים אלו אמורים על שני ת"ח חשובים ועתירי זכויות, שהתבטאו כנגד מהלכיו של יו"ר מפלגת הציונות הדתית, בצלאל סמוטריץ', במהלך המשא ומתן הפולטי מול הבית היהודי. ההלנה של הרב אלי סדן והרב יצחק זאגא, עסקו בליבו של המעשה הפולטי. פערי השפה ניכרו בשתי נקודות מרכזיות, ראשית בנוגע לשיפוט המוסרי של העלבון של חגית משה, ושנית בדרישה למיזוג מעשי בין המפלגות.
א. בשפה הפוליטית, העלבון של חגית משה מתפרש בשלוש אפשרויות: עלבון אמיתי כתוצאה מפגיעה אישית, תחושת עלבון או הצגת עלבון לצרכי משא ומתן. עלבון אמיתי דורש כמובן התנצלות. גם בתחושת עלבון, עדיף ליישר את ההדורים. אבל כל זה במישור של אחד על אחד. הצגת עלבון לצרכי משא ומתן, הוא כבר כלי פולטי, ואם הוא נעשה בחדרי חדרים, הוא משחק רגשות ציני.
לאור העובדה, כי בצלאל, גזר על עצמו שתיקה כל ימי המשא ומתן, האירוע הזה, אם אכן קרה, היה חלק מחדרי המשא ומתן, לא אירוע ציבורי, בעל משקל להכרעה הפוליטית. משא ומתן פוליטי, הוא מקום התרחשות חשאי, עם כללים משלו, הוא תחום נפרד מהזירה הציבורית. שיפוט מוסרי של הרב סדן והרב זאגא על הנעשה בחדרי המשא ומתן, במיוחד כשהם עצמם לא נכחו שם בעת האירוע, תוך נתינת משמעות ציבורית פוליטית לאירוע חשאי, הוא פשוט פער שפות.
ב. גם ההסכם הפולטי של המיזוג, יושב על פער השפות. הסכם של רצון עקרוני, אינו הסכם של ביצוע מעשי. מדובר בשני הסכמים שונים. בשפה הרבנית, הסכם עקרוני הוא מצוין. בשפה הפוליטית הוא מרוקן מתוכן. הרחיב על העקרון הזה עו"ד שמחה רוטמן.
אבל ביחס לאירועים האחרונים, יש עוד פיל בחדר, כזה שלכאורה פחות מדברים עליו. הרב סדן, לא רואה בגישתו האקטיביסטית של בצלאל, גישה שראויה להנהיג את הציבור, העקרון הזה, עולה מסבבים קודמים של בחירות ארציות ואזוריות. ישנם רבנים רבים, הגורסים כי גישת ההנהגה של בצלאל היא מדויקת ומרוממת. ישנו ציבור רחב שזה תפיסתו, הרב סדן, כמובן, לא חייב להסכים, אבל עמדתו צריכה להיאמר מפורשות. כאשר היא תאמר מפורשות, גם עמדתו ביחס לאירועים האחרים, תקבל תוקף ציבורי אחר.
מתחת לעור הפיל של הפוליטיקאי, שוכן לו פעמים רבות, לב רגיש ואכפתי. רבים ממי שהולכים לפוליטיקה, הולכים מתוך רצון לשנות, לשפר, לעשות את ישראל מקום טוב יותר. כשכותבים עליהם דברים רעים הם נפגעים, כשיורדים עליהם הם מונמכים, כשמטיחים בהם אשמות הם מתכווצים. פירגון מעצים אותם, הודעה אישית חיובית מחזקת אותם, נותנת להם כח.
כעת שאנו לאחר סגירת הרשימות, כשלציונות הדתית באגפיה השונים, ייצוג מרכזי בדמות מפלגת הציונות הדתית בהובלת בצלאל סמוטריץ', חזקה על תלמידי חכמים שמרבים שלום בעולם, שימצאו את הדרך לרומם את דרכה של הציונות הדתית, שישימו את מה שקרה מאחוריהם, וירתמו את כוחם החשוב להצלחתם של עם ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל.