מה בין מסורת לתורה?

בעת הזאת, בה מתנהלת מלחמת תרבות על זהותה של המדינה, כאשר הלאומיות החילונית תש כוחה, הרמת דגל התורה היא הכרחית לקיום המדינה

הרב יעקב יקיר , כ"ו בשבט תשפ"א

מה בין מסורת לתורה?-ערוץ 7
הרב יעקב יקיר
צילום: עצמי

בפוליטיקה המגזרית ישנם שני סוגי משולשים. משולש 'עם תורה ארץ' ומשולש 'עם ארץ מסורת'. המשולשים אולי דומים אבל כלל לא חופפים.

'הציונות הדתית' בראשות בצלאל סמוטריץ' מדגישה את הדרך של 'עם ישראל בארץ ישראל עפ"י תורת ישראל'. המשולש הזה מודגש, גדול ומואר. לעומת זאת 'ימינה' של בנט, מדגישה את הטיפול בקורונה, והמשולש, הכולל את המסורת, הוא נסתר וקטן.

כל מעיין יבחין בהגדרתו של בנט את מפלגתו כ'מפלגת ימין ציונית ליברלית ישראלית'. העיקרון של 'קידום המסורת היהודית וצביונה היהודי של המדינה, ללא כפיה', אותו הוא מזכיר, אינו מופיע בראש רשימת עקרונותיו.

אין זה מקרה. המיקום וההבדל שבין התורה למסורת הוא כל הסיפור.

אין מדובר בטרמינולוגיה בלבד, לא סתם הציונות הדתית מניפה את דגל התורה ואילו ימינה מדברת על מסורת. אהבת המסורת עניינה מבט חיובי על ההיסטוריה שלנו, על התרבות שלנו, על המנהגים שלנו ורצון לתת להם מקום גם בחיים העצמאיים שלנו במדינת ישראל.

זה יפה וחשוב אך זה לא מספיק. המשמעות הטמונה בכך היא שההגדרות החילוניות של החיים המדיניים שלנו מקובלות עלינו ולא הולכות להשתנות. זה אומר שכבר הגשמנו את החלום בזה ששרנו ירושלים של זהב ושחררנו את הכותל, ועכשיו יש לפעול להרחבת והצלחת החיים ותו לא.

הזכרת הערך 'תורה' על ידי הציונות הדתית מכוונת לכך שמערכת הערכים האלוקיים שקיבלנו בסיני היא זו שצריכה להגדיר את החיים הלאומיים שלנו. זה אומר שאנו מאד שמחים בשיבת ציון ובהקמת המדינה אך עתיד גדול עוד לפנינו. אנחנו צריכים להשיב את משפט התורה, להפוך את ערכי היסוד שלה לבסיס התרבותי של ישראל. אנחנו מבקשים לבנות מקדש ולהפוך את ישראל למרכז האמונה העולמי. אנחנו לא מסתפקים בהגדרות העכשוויות, אלא מחויבים לרומם את ציון אל הקודש.

ביום הבוחר כל אחד ואחת מאיתנו ישאל את עצמו האם הוא מוכן להסתפק באהבת המסורת או שהוא מחויב לתורה ואוהב אותה ומעוניין לקדם את הופעתה.

החזון הציוני דתי מחויב לתורה ורתום להגשמת יעדיה. היטיב להגדיר זאת הרב משה צבי נריה, אבי דור הכיפות הסרוגות,: "התורה והמדינה כרוכים ירדו. השחרור הלאומי ומתן תורה משולבים זה בזה: 'בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלוקים על ההר הזה'. תורת ישראל איננה רק דת פרטית, תורה ליחיד, אלא תורה ציבורית, חוקת חיי עם בארצו."

בעת הזאת, בה מתנהלת מלחמת תרבות על זהותה של המדינה, כאשר הלאומיות החילונית תש כוחה, הרמת דגל התורה היא הכרחית לקיום המדינה. רק הנחות היסוד של התורה מאפשרות להתמודד עם האתגרים הרבים הניצבים לפתחנו בכל תחומי החיים.

כפי שחזה הרב נריה: "יום יבוא... יתברר ויתאמת שתורה ומצוות אינם עניינו הפרטי של הציבור הדתי, אלא נשמת חייהם של ישראל ועניינה החיוני של המדינה כולה. ושכל המאבק למען קיומה של תורה במדינה, היה גם מאבק למען קיומה של המדינה עצמה, למען ביצור יסודותיה הנפשיים ובניינה הרוחני הפנימי".

המשולש של 'עם ארץ מסורת' הוא נסתר וקטן כיוון שהוא שייך לעבר, ואילו המשולש של 'עם תורה ארץ' הוא מואר ומודגש כי בו תלוי העתיד. מי שנאמן לחזון הציוני דתי וחפץ בקיום ישראלי אמיתי של המדינה נושא בגאון את דגל התורה ומצביע לציונות הדתית בראשות בצלאל סמוטריץ'.