לימודים באקדמיה. אילוסטרציה
לימודים באקדמיה. אילוסטרציה צילום: מכללת הרצוג

הדברים הבאים נאמרים מאדם שכנראה קטן בהרבה מהכותבים שקדמו לו בנושא. עם זאת, כמאמר הפתגם הידוע "אין חכם כבעל ניסיון", ועל גבי התורה שקיבלתי מרבותי והניסיון שנצבר אצלי מהלימוד באוניברסיטה בארבע השנים האחרונות, ראיתי לנכון להביא את דעתי - הקטן בנושא.

הנקודה המהותית ביותר בסוגיה זו, היא שלצורך בירור בסוגיית "הנשירה" באקדמיה, יש להתמקד בראשו ובנפשו של התלמיד, ולא בדברים איתם הוא נפגש בהגיעו לאקדמיה. בהקשר זה, יש להסכים עם דבריו של הרב לנגה על כך שהאקדמיה איננה יוצרת שינוי בנפשו של התלמיד המגיע אליה מבית המדרש.

האקדמיה לכל היותר חושפת דברים שהיו קיימים (או חסרים) בו כבר קודם. אלא שלפי זה, הסיבה אותה מציג הרב לנגה כסיבה לנשירה, אינה נכונה בדיוק כמו זו שהציג הרב שפירא. שתי הסיבות שהביאו הרבנים שליט"א, קשורות לאירועים "חדשים" באורח חייו של תלמיד הישיבה במעברו לעולם האקדמי. באחד הסיבה היא סביבתית חברתית, ובשני היא סביבתית אינטלקטואלית.

בנוסף, החילוק שעושה הרב לנגה באשר לסוגי התלמידים אינו מדויק. ראשית, יש בהחלט מה לעשות עם תלמידים "בעייתיים" בעודם בישיבה, שנית, גם אלו שנראים (לעצמם ולרבותיהם) ככאלה ש"דתיים באמת" כדבריו, אינם שמורים מחרב "הנשירה". בכלל, הגישה כי "חינוך טוב" אמור למנוע מאדם נפילה בניסיונות, וכי החשש מהסביבה הוא "תעודת עניות" לחינוך הדתי (כדברי הרב לנגה) היא חלקית. מקורות ישראל – מהתנ"ך דרך התלמוד ועוד, מלאים בסיפורים על גדולי חז"ל על רבי עקיבא, רבי מאיר, רב עמרם ונוספים, שכמעט ונפלו בניסיונות שהתרגשו עליהם מהסביבה, ואילולי עמידה כמעט בלתי אנושית ובמקרים מסוימים אפילו התערבות אלוהית, לא ברור איך אותם גדולים היו מצליחים לעמוד בניסיונות אלו (מסכת קידושין דף פ"א).

הפתרון נמצא בבחינת הקדמת רפואה למכה. בעמידת התלמיד על שתי נקודות קריטיות טרם המעבר לאקדמיה. ראשית, בני הישיבות המכוונים ללמוד באוניברסיטה, "הבעייתיים" כמו אלו "הדתיים באמת", חייבים לצאת מנקודת הנחה כי "לא לעולם חוסן". יכול להיות שאדם התמודד בצורה מרשימה ולאורך זמן עם קשיים תורניים או חברתיים בישיבה ואפילו בצבא, אך האתגרים הללו לא דומים כלל לאלו שיגיעו לפתחו בתקופתו באקדמיה, או לאחר מכן בקריירה ובכל שאר שלבי חייו. בהקשר זה נראה כי דבריהם של הרב שפירא והרב לנגה לגבי המורכבויות בסביבת האקדמיה הם ניתוח נכון במישור זה.

שנית, ולעניות דעתי הנקודה המרכזית. גם מבין הטובים שבבני ובנות הישיבה המדרשה והשירות, המגיעים מעולם תורני חזק לעולם האקדמיה, מקננת מטרת העל הרוחנית/תורנית "לא להתדרדר". פה בדיוק טמונה הבעיה המרכזית. אח יקר, אם המטרה שלך היא "לא להתדרדר", מדוע בכלל לצאת מבית המדרש?!

גם אם נניח ובאמת "בדרך לא דרך" תצליחו לשמור ולהגיע למטרה זו, מי התיר לך, אחי היקר, ומי יעץ לך אחותי היקרה לעזוב את עולמה של תורה? מדוע שתדונו עצמכם לכך שבעשרות השנים הבאות תישארו באותה הרמה התורנית והרוחנית שהייתם בה בשנות ה-20 לחייכם?!

הגישה הנכונה היא השאיפה ל"התעצמות בעבודת השם" באופן תמידי, ודווקא מתוך כך, מאמץ בחיזוק הפן המעשי בהתעצמות בלימוד התורה, בקשר לתלמידי חכמים ובשמירה על סביבה תורנית. הבנה שבמעבר מהישיבה, המדרשה או השירות, עבודת השם לא נגמרת אבל גם לא קופאת במקומה, אלא ממשיכה לגדול בעוצמה. אין אנו עוזבים את בית המדרש באף שלב בחיינו, אלא מתאימים אותו לשלבים השונים בהם אנו נמצאים.

אין הכוונה להפוך ל"דוס" בבחינות חיצוניות, דוגמת לבוש והתנהגות חיצונית תורנית מופגנת. הכוונה היא השאיפה התמידית להתעצמות ולחיבור להשם יתברך, ודווקא מתוך עולם האקדמיה. מבט כזה שרואה במעבר לעולם האקדמיה כדרך הטובה ביותר להתעצמות ביראת שמיים ובחיבור לרצון השם יתברך. אם לא, למה לעשות את המעבר.

שאיפה כזו, בשילוב שלוש העצות המעשיות שהוזכרו, רק הם, הפתרון. כך יוכל האדם לצלוח את התקופה הזו, וכל תקופה שהיא, לא רק ב"שמירה" על רמתו הרוחנית, אלא בפיתוח והעצמה שלה. רק על ידי פיתוח וצמיחה בעבודת השם בכל שלבי החיים, האדם יוכל להתמודד ואף לצמוח יחד עם האתגרים שמתפתחים כנגדו בכל שלב שהוא. באהבה ובאמונה.

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו