מאי גולן
מאי גולן צילום: עצמי

פוסט אחד של דיאנה רז שנכתב לפני למעלה משנה רק חושף את גודל הזוועה ואת המציאות הבלתי נתפסת שבו היא חיה.

"אני לא יכולה להיות שם שוב לא מסוגלת לחשוב על עצמי בזוגיות חדשה, להיפתח, להכיר, לתת מעצמי, להתמסר, למה אני צריכה לחזור שוב ולסכן את עצמי? בחרתי להמשיך הלאה לבד. גם זו בחירה ואולי קצת ויתור על זוגיות, על בחירה בלא לכאוב יותר. כבר נשברתי והתרסקתי...".

אל מול אותה טרגדיה כל - כך גדולה והחיוך הגדול והרחב של דיאנה שאותו כבר לא נזכה לראות יותר לצערי, עומדת גם שירה איסקוב הגיבורה שהצליחה להיחלץ ברגע האחרון מהתקיפה הברוטאלית והמזעזעת שעברה בערב ראש השנה האחרון.

אישה כריזמטית ובעלת מצפן פנימי שכמעט והפכה למודעת אבל, אבל מסתכלת מול המצלמה ללא פחד או חשש וללא טשטוש פנים ורוצה שכולנו נדע על הגיהנום אותו חוותה;

"אני לא מסתתרת, אני לא מתביישת, אני לא עשיתי שום דבר רע. למה אני צריכה להתבייש? אני עברתי את הזוועה הזו ומי שעשה את הזוועה הזו צריך להתבייש - אבל אני לא״ אמרה באותה תוכנית ב״עובדה״.

נכון, יש עוד הרבה מה לעשות כדי לחזק את הביטחון של נשים רבות הנמצאות במעגל האלימות וראש הממשלה פועל לילות כימים ביחד עם הגורמים המוסמכים כדי להזרים עוד תקציבים וסיוע, אבל חשוב שנדע עוד משהו.

כדי להצליח במאבק הזה, גברים ונשים כאחד חייבים לעמוד ביחד ולדרוש שינוי עמוק. לא רק בחקיקה ובהזרמת עוד תקציבים, אלא גם בחינוך של כולנו, וזה נוגע לכל המגזרים בישראל ללא יוצא מן הכלל. דברים שנראים לנו כמובנים מאליהם, כמו לא להרים יד ולכבד אחד את השני אולי צריכים להילמד מחדש כדי להיחלץ ממעגל הדמים הכואב הזה.

לסיום, אני רוצה להגיד משהו גם לאותן נשים שחוו אלימות או חלילה יחוו בעתיד; תספרו, תשתפו, תדברו. אם זה לחברה טובה, לבן משפחה או לארגוני נשים. אני יודעת שזה קשה ומורכב, אבל רק ככה נוכל לחשוף את העוול, לדאוג לשלומכן ובעיקר לטפל באותם אנשים אלימים שמקומם בבית הכלא, בטח לא איתנו ברחובות ובבתים.

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו