דיאנה שלי,
אחותי האהובה כל כך, בשישי האחרון קטפו את חייך ברשעות נתעבת, באכזרית מדוייקת ורוע מכוון.
מעשה נתעב שבוודאי לא תיארת לעצמך שיקרה. בוודאי שלא לך. כולנו במשפחה בוכים והמומים. רק שעה לפני כן שוחחנו בטלפון, כמו כל יום. לא הספקתי לומר לך בשיחה עד כמה אני אוהבת ומעריכה אותך, אחותי שהיא גם החברה שלי.
אחות מוצלחת ובולדוזר שמאחדת את כולם ומפיצה אור ואהבה לכל עבר. אני כותבת את המכתב הזה ופורצת בבכי בכל מילה שאני כותבת לך פה. תוך כדי זה אני לא מאמינה בכלל שאני כותבת לך את זה.
דיאנה אחותי הגדולה, אהובה שלי, תמיד היית שם בשבילי ובשביל כולם. תמיד איחדת וליכדת את כולנו. שמרת שנהיה משפחה מאוחדת גדולה ושמחה. כל חייך היית האדם הזה שכולם באים להתייעץ איתו. זו שרואה ומקשיבה ותמיד יש לה עצה חכמה. היית השראה לאלפי אנשים, ללא הגזמה, ובפרט- לנשים.
ניהלת קהילה של 15 אלף נשים שתמכו זו בזו. ייעצת, טיפלת ועזרת במציאת זוגיות לנפשות הכמהות לזוגיות ואהבת חיים.
היית אדם מדהים ואמא מהממת, השקעת בחינוך הילדים בצורה מעוררת השתאות וכך גם השקעת בזוגיות שלך.
היית מעורבת חברתית בתחומים שנגעו לליבך ותמיד ידעת לנהל את ״המאבקים שלך״ בנועם ובחכמה שאפשר ללמוד מהם המון.
את דיאנה החייכנית, המאושרת, מלאת אהבה לחיים האלה. את האמא המושלמת. ועתה ארבעת ילדייך, שהגדולה רק בת 7, לא יראו אותך יותר. את לא תראי אותם גדלים, לא תחושי אותם יותר, לא תוכלי לאהוב עוד במילותייך וחיבוקייך החמים. כבר אין להם אמא. הם שואלים עליך ומחפשים אותך מדי שעה.
כל בוקר היינו מדברות, על החיים , על הקשיים (במיוחד שלי, וגם באותו יום נורא - שעה אחת בלבד לפני שרצחו לי אותך, דיברנו כאילו הכל כרגיל, לא שמעתי אפילו בקולך שמשהו לא כשורה. לאחר מכן נלקחת מהעולם שלי לתמיד. לפתע בירית אקדח.
אני יודעת שאת שם למעלה מתהפכת בחוסר אונים, אומללה. אני יודעת כמה אהבת את החיים האלה וכמה הילדים שלך היו הדבר הכי חשוב לך ולא משנה איזה חוויות או משברים עברת. תמיד אמרת לכולם: אין ברירה, צריך לדעת להמשיך לחיות ולשמוח ולחייך ולאהוב.
אז דיאנה, אני מנסה באמת, מנסה ממש להגיד את זה לעצמי ואני לא מצליחה. איך ממשיכים מפה? איך ממשיכים לחיות עם בור כזה בלב? איך אני מסתכלת לילדים שלך בעיניים תוך כדי שאני רואה אותך בעיניהם ומסבירה להם שאמא כבר לא איתנו? איך אני מרימה את אמא ואבא עכשיו כשהם שבורים כל כך? איך? איפה את כדי לעזור ולהרים את כולנו מהרצפה? זה כאב שאין לו סוף ואין לי אפילו איך להתמודד איתו.
תמיד דיברת על תקשורת וכמה היא חשובה במיוחד בזוגיות. היית מסבירה לי למה חשוב לנהל שיחות ולהציף את הדברים והינה תוך כדי שאת מיישמת את זה ועובדת קשה כל כך בכדי שתהיה לך זוגיות וחיי משפחה מאושרים - הרוצח התנהג אלייך באכזריות ואלימות שעוד לא פגשתי כמותה. באופן הכי קר, נורא ונתעב שיש הוא רצח אותך.
אני רוצה להבטיח לך שאני אנציח את זכרונך אדאג לילדיך ואלחם את המלחמה שלך עבוד עוד נשים כדי להציל אותן ולמנוע את הרצח הבא .