הלילה ששינה את חיינו

מחר ימלאו 13 שנה לטבח בישיבת מרכז הרב. "באותם ימים שאחרי השבעה, הרגשנו שאת האור הזה, שבקע לפתע מתוך רסיסי השברים, צריך להמשיך".

הרב ליאור לביא , כ"ז בשבט תשפ"א

הלילה ששינה את חיינו-ערוץ 7
הרב ליאור לביא
צילום: עצמי

הנסיעה מקדומים לירושלים הייתה שגרתית למדי. דיונים על אקטואליה, פוליטיקה ויחסים בין-לאומיים (תלמידי המחזור הראשון במכללה למדינאות אחרי הכל...).

שום דבר לא יכול היה להכין אותנו לרסיסי המידע שהחלו להגיע אלינו לקראת שעת ההגעה. אני זוכר במעורפל דיבורים על פיגוע בישיבת 'מרכז הרב'.

מילים שלא הצליחו להתחבר אצלי זו לזו. מחשבות על בני משפחה וחברים שנמצאים כעת בישיבה. פעימות לב מואצות.

הודעה למשפחה שאנחנו בסדר ושתיכף מגיעים. קשה היה להבין אם אלה שמועות לא מדויקות או מידע מהימן. ראש חודש אדר ובישיבה לצעירים, הסמוכה לישיבת מרכז הרב, התכוננו לחגוג מסיבת ראש חודש, כנהוג.

נשארנו רכונים זמן ממושך באחד השיחים הסמוכים לישיבה. לא יודעים אם האירוע הסתיים. השעות שנקפו להן, בהמשך אותו לילה נורא, חשפו בהדרגה את גודל האסון. השמות שהחלו לעלות. הניסיון לחבר אותם לפנים. לזיכרונות. הניסיון להבין מה בדיוק התרחש שם בספריה באותן דקות ארוכות ומצמררות. גילויי גבורה של תלמידים צעירים שהצליחו להינצל ולהציל את חבריהם בעור שיניהם.

עוז הרוח וגבורתם של רס"ן (אז) דוד שפירא והרב יצחק דדון שחתרו למגע והכריעו את המחבל בפתח הספרייה. דלת הזכוכית המנוקבת בפתח הספרייה שנותרה עדות אילמת לשבר הנורא ולגבורה. חורי הקליעים המגואלים ברצפת הספרייה, בינות למדפים ובכניסה לפנימייה. גמרות מוכתמות. חלון שבור. לב שבור. רסיסי חיים טהורים שנגדעו בעודם שוקדים על לימודם, פזורים בכל מקום...

הימים שרדפו את הלילה ההוא העמידו את הישיבה, 'ספינת הדגל של הציונות הדתית' כפי שנהוג לכנות אותה, במרכז הציבוריות הישראלית. אישי ציבור נכנסו ויצאו את הישיבה. קבוצות הזדהות מבתי ספר ברחבי הארץ; דתיים ושאינם דתיים, הגיעו לשמוע ולהביע הזדהות עם הכאב הגדול. הרגשתי באותם ימים, כמו באירועים דומים אחרים, שחבל כל כך שחיבור לבבות כזה נוצר דווקא בנסיבות כואבות ועצובות כל כך. הכאב היה של עם ישראל כולו. בכל רחבי העולם. הרגשנו שאי אפשר להמשיך כרגיל.

נסיכי אדם

שמונת החברים הצעירים שלנו, תלמידי "הישיבה לצעירים" וישיבת "מרכז הרב" הפכו באותם ימים לסמל. דמויותיהם הזהירו כזוהר הרקיע וטוהר פניהם חשף באחת לעיניי עם ישראל כולו מהם חיי נשמה; חיים שמעמידים במרכזם שאיפות עליונות, אהבת תורה, יראת שמים, מידות טובות, שמחת קודש, טהרה וטבעיות מאירה.

שגב אביחיל וחתירתו לאמת, שחברו מתאר כיצד בלימוד משותף בספר מסילת ישרים לא היה מרפה עד שהבין כל מושג בצורה מדויקת.

יונתן אלדר שלמד בבית המדרש עד השעות המאוחרות ונזהר לא להיסחף לשיחות 'פיקנטיות' על עניינים שונים שהתנהלו מסביבו.

אברהם דוד מוזס, שהקפיד לקום לתפילת ותיקין, אך נזהר מאוד שהקפדתו לא תפגע באחרים הממשיכים לישון בשעה זו ולשם כך בתקופה מסוימת, הלך לישון בדשא מחוץ לחדרים בפנימייה.

יוחאי ליפשיץ שהקפיד בתקופה שבה היה תורן לקום למניין המוקדם. לשאלת חברו לפשר הדבר ענה: "התורנים יוצאים מן התפילה קצת מוקדם יותר ולא רציתי להפסיד את סיום התפילה".

רועי רוט שתפילתו הייתה לשם דבר (עניית 'אמן יהא שמיה רבה' שלו הוקלטה על ידי חבריו לשיעור מבלי ידיעתו, כדי לחזק עצמם ביראת שמים) אך גם מידת הביטחון והאמונה שלו. לשאלת חברו האם הוא חושש מתחילת שנת הלימודים במוסד החדש שאליהם שניהם עברו ענה רועי עם חיוך קטן: "ממה יש לחשוש?"

דורון מהרטה, בן העדה האתיופית, שהגיע כשביעיסט לישיבת 'מרכז הרב'. על אף הקשיים הרבים, בכוח הרצון האדיר שהיה לו ובהתמדה יוצאת מן הכלל, הצליח להעפיל להישגים מדהימים וחזו לו גדולות ונצורות בהנהגתה הרוחנית של העדה.

יונדב הירשפלד שהיה לומד בכל יום שמונה עשר פרקי משניות. בימים שבהם לא הספיק היה חוזר לבית המדרש גם בשעות מאוחרות מאוד כדי לסיים את חובתו היומית.

והצעיר שבחבורה, נריה כהן שבסיומו של ליל ל"ג בעומר, כאשר החבר'ה רצו כבר ללכת לישון, הציע שילכו להתפלל עכשיו כדי לא להפסיד את התפילה בזמנה. החברים העדיפו לישון בכל זאת, ונריה הלך לבדו להתפלל במניין המוקדם.

כל הסיפורים הללו, מהווים קרני אור בודדות מנשמותיהם המופלאות של חברינו היקרים, שחיו חיים קצרים בכמות אך ארוכים מאוד באיכות.

בשביל הנשמה

ומה יהודי יותר מתנועת הנפש הפורימית של 'ונהפוכו', של הפיכת המשבר הנורא ללידה? באותם ימים שאחרי השבעה, הרגשנו שאת האור הזה, שבקע לפתע מתוך רסיסי השברים, צריך להמשיך.

התכנסנו, כמה חברים מהישיבה, וביקשנו ליזום מערך הפצת לימוד יומי באמונה שיאיר לכל בני הנוער את דמויותיהם של שמונת חברינו. וכל השאר כמו שאומרים היסטוריה... המיזם שנקרא "בשביל הנשמה", רמז לשביל הנשמה של שמונת חברינו, שהתגלה בעקבות עלייתם בסערה השמיימה.

המיזם התרחב וגדל במשך הזמן, אומץ לימים על ידי משרד החינוך ומנהל החמ"ד ובמסגרתו הופצו רבבות חוברות, ספרים וספרונים להעמקת לימוד האמונה לנוער, מבוגרים ולכל המשפחה. אין דרך נפלאה ועמוקה לנצח את החושך מלהפוך אותו לאור גדול יותר. זוהי בשורתו הגדולה של עם ישראל וזהו שביל הנשמה בו הוא צועד לאורך הדורות. עד לזמן בו "תָּאִיר כְּאוֹר יוֹם חֶשְׁכַת לַיְלָה" "וְהָיָה לְעֵת עֶרֶב יִהְיֶה אוֹר".

לכל מיזמי בשביל הנשמה: http://know-to-believe.site123.me/ או פשוט תשלחו לנו וואטסאפ: 053-351-0629