עניין אישי עם הרב יהודה מרמורשטיין

בן 63, נשוי, אב לחמישה וסבא. גר בבני ברק. מנכ"ל ומייסד רשת 'עלה'

שילה פריד , כ"ט בשבט תשפ"א

עניין אישי עם הרב יהודה מרמורשטיין-ערוץ 7
הרב יהודה מרמורשטיין
צילום: שלומי יוסף

התחלה// עפולה, הרביעי מבין חמישה ילדים בבית חרדי. "ההורים יוצאי רומניה, ניסו לעלות לארץ עם המעפילים, גורשו לקפריסין ואחר כך הגיעו לארץ כמאורסים. הרצון שלהם היה לבנות פה בית של תורה ומצוות. היה לנו משק עם פרות ותרנגולות".

אבא// חיים בנציון ז"ל, הלך לעולמו לפני קרוב ל־19 שנה. "אבא איבד את אביו בשואה, הוא ניצל ממנה ועלה לארץ. הוא היה חקלאי באירופה, בארץ עבד בבית עולים, אך כשהתבגר חזר לחקלאות. עשה הכול לטובת חינוך ילדיו, כולל מורה פרטי במיוחד בשבילנו".

אמא// דבורה, בת 93, ניצולת שואה גם היא. "רוב השנים אמא הייתה עקרת בית, בתקופה מסוימת עבדה בקונדיטוריה כשהיה צריך עזרה בפרנסה. תמיד דאגה שיהיה לנו את הכי טוב. מאז שאבא נפטר אני אוכל איתה כל יום ארוחת בוקר".

מסירות נפש// בהעדר מסגרת חרדית באזור הצפון הוא נשלח ללימודים בתל אביב כבר בגיל שמונה. "היה בית ספר חרדי עם פנימייה שהתאים להוריי, הייתי חוזר הביתה פעם בשבעה שבועות. היום אם מישהו יעשה את זה מחלקת הרווחה תיקח את הילדים שלו. זו הייתה מסירות נפש על החינוך שלנו. זה היה חשוב מאוד להורים".

חי בסערט// בגיל 12 חיפש מסגרת שבה יוכל לשלב לימודי חול ונשבה בקסמה של חסידות סערט־ויז'ניץ. "ראיתי את האדמו"ר בל"ג בעומר, התלהבתי מדמותו ומהאהבה שלו לחסידים. ביקשתי ללמוד בחסידות שלו, אבא אהב את הרעיון ותמך. מאוחר יותר האדמו"ר תמך בי בהקמת 'עלה'".

החצי השני// בגיל 19 הכיר בשידוך את הניה לבית קוסטינר. "אח שלה למד איתי חברותא בישיבה של סערט־ויז'ניץ, אבא שלהם היה מאנשי הקהילה. הם החליטו שאני מתאים להיות גיס וחתן שלהם, השידוך עלה יפה ואני זכיתי. הניה הייתה מורה וסגנית מנהל בית ספר, ואחר כך עבדה שנים ארוכות ב'עלה' כאחראית תחום הגיל הרך. היום יש החלטת ממשלה בנושא ילדי גיל הרך מאוכלוסיות מיוחדות שאשתי חתומה עליה".

חסר גלגל// את דרכו בעולם בעלי הצרכים המיוחדים החל במקרה. "הכרתי בחיפה קבוצת הורים שהתמודדו עם מקרה של ילד מיוחד. זו הייתה קבוצה של הורים חילונים וחרדים, צעירים ומבוגרים, שלכולם יש מכנה משותף אחד. היה צורך בהקמת מסגרת מתאימה לילדים האלה, אבל כל משפחה הייתה עסוקה בטיפול בבנה ולכן לקחתי על עצמי את המשימה".

מתחיל בקטן// "הבנתי שיש משפחות שמתביישות לצאת מהבית עם ילד כזה, והתחלתי לפעול למענן. הקמנו בהתחלה מרכז פעילות יום לכמה שעות כדי שתהיה מסגרת מתאימה. הפעילות התרחבה לבית ספר, גני ילדים, חינוך גיל הרך, פנימיות. היום יש ב'עלה' כ־900 ילדים".

שליחות// כש'עלה' הפכה להיות רשת משמעותית, בתמיכת האדמו"ר עזב את חיפה ועבר לבני ברק. "כדי להבין איך מנהלים מוסד כזה, עברנו לגור בו. רצינו לישון ולחיות את החיים בו. כך ראיתי כל הזמן מה חסר, איפה אפשר לשפר. זה היה בית ספר מצוין בשבילי".

מדבר מהשטח// היום הוא מעביר הרצאות במוסדות אקדמיים, ושם הוא מביא איתו ניסיון שלא כתוב בספרים. "עם סטודנטים אני מדבר בשפה אחרת לגמרי מהחומר הלימודי שלהם. המרצים שלהם באים מעולם המחקר והמדע, אני מגיע מהשטח, מדבר מהמפגש עם הנפשות המיוחדות".

בלי למה// ההשקעה שלו בילדים עם צרכים מיוחדים מעוררת לא מעט שאלות. "אנשים אומרים לי 'למה אתה צריך להשקיע בהם?', 'למה הם צריכים ללמוד להסתדר?'. אני לא שואל למה, אלא איך. אלה נשמות שירדו לעולם והשליחות שלנו היא לעזור להם".

עוד לא התחלנו// לאחרונה חנך בניין של פעילות בבני ברק, נוסף למרכזי הרשת שכבר פועלים בחדרה, ירושלים ובני ברק, ובהם פנימיות ומסלולי טיפול יומיים. בין החניכים הרבים נמצאים ילדים חרדים, חילונים ודתיים מכל רחבי הארץ. "אני אומר לעצמי כל פעם שעוד לא התחלנו, תמיד יש עוד עבודה. לכל חניך יש מלווה צמוד, צוות טיפולי וצוות פרא־רפואי. כל ילד זה כמו ספר תורה. אין שטאנץ, כל אחד עם הצורך שלו. אני לא רואה חרדי, לא חילוני, אני רואה נשמות ושליחות".

אין הצלחות// "אני לא מחפש הצלחה. אי אפשר לרפא את הילדים האלה, אבל אפשר לשפר את רמת התפקוד שלהם. היום, עם המכשור המתאים וההתקדמות הרפואית, אפשר למצוא דרכים לשפר את איכות החיים והיכולות של הילדים הללו. ליצור יותר תקשורת, הליכה, תנועה. מרגש מאוד לראות אותם מודים לצוות שמלווה אותם בעיניים, במבט. הם יודעים כמה אנחנו דואגים להם".

הנחת// חמשת ילדיו נשואים. פנינה הבכורה מנהלת מעון ונשואה לאליעזר, אברך בתחום ההוראה. אהרן צבי, ר"מ בישיבה, נשוי למלכה שבדרך להיות מזכירה רפואית. שלמה, שותף בניהול רשת 'עלה', נשוי לפרידה, מנהלת בית ספר לחינוך מיוחד. אסתר, שמקדמת את נושא הבריכה הטיפולית בחיפה, נשואה לפנחס שהוא דיין ור"מ. זאב, הבן הצעיר, נשוי למרים שהיא מזכירה רפואית. "השבוע אירסנו נכד ראשון, זה מרגש ומשמח".

נכנס לסטטיסטיקה// לאחרונה, אחרי שקיבל את המנה הראשונה של החיסון נגד הקורונה, נדבק בנגיף. "לא עברתי את זה עם תסמינים קשים, אבל זה משאיר ספיחים. אני כבר כמה שבועות אחרי, אבל סדר היום שלי התקצר. אני כבר לא מסיים לעבוד בעשר בלילה אלא בשעות הערב המוקדמות. נשמרתי ונזהרתי מאוד, כמעט שנה לא הייתי בבית כנסת, ובכל זאת נדבקתי".

יהיה נעים להכיר// בימי הקורונה הוא חווה את המתח שבין החילונים לציבור החרדי. "אני סובל מזה. לא פעם שואלים אותי למה דתיים מתנהגים ככה ולמה זו ההתנהלות במגזר החרדי. יש פה חוסר היכרות של מבנה הציבור החרדי. אנחנו חברה שחיה סביב הקהילה, אם תיקח לאדם חרדי את חיי הקהילה הוא פשוט נגמר. צריך להכיר את זה לציבור".

אם זה לא היה המסלול// "כשהייתי קטן חשבתי אולי שתהיה לי חנות. היום אני לא רואה את עצמי עושה משהו שהוא לא הדבר שאני עושה היום".

במגרש הביתי:

בוקר טוב// קם מוקדם, לומד עם החתן שלו שיעור בדף יומי, הולך לתפילת שחרית "ואז מתחיל את היום בארוחת בוקר אצל אמא שלי. מאז השבעה על אבא אני יושב איתה כל יום בין חצי שעה לשעה. לקראת עשר בבוקר אני יוצא לפעילות ב'עלה' עם סדר יום מוקפד".

פלייליסט// בנסיעות חזנות, נעימות, מוזיקה חסידית. "בימים כאלה שאין לנו הופעות, זה מה שיש לי בעולם התרבות".

השבת שלי// "אני מקפיד לערוך את שולחן שבת כבר בחמישי בלילה או בשישי לפני הצהריים, עם הנרות, היינות, עם מקום לאורחים. תמיד ביום שישי אני מכין סלט עגבניות עם פלפל חריף. זו ההשתדלות שלי בשותפות בהכנת השבת. אצל אמא אני כל שבת חמישית, בתורנות בין האחים. מיוחד מאוד לקבל ממנה ברכה".

דמות מופת// האדמו"ר מסערט־ויז'ניץ, הרב אליעזר הגר, בעל ספר 'חוכמת אליעזר'. "הייתי קשור אליו קרוב ל־45 שנים, הוא נר לרגליי וכיוון אותי בכל העשייה".

מפחיד אותי// שנאת אחים.

משאלה// "שנזכה לאהבת אחים".

כשאהיה גדול// "לזכות לראות את משפחת 'עלה' ממשיכה לתת את השירותים הנכונים לאוכלוסיות המיוחדות, ואני מקווה שהממשלה תדאג להם יותר ממה שהיא נותנת היום".

לתגובות: shilofr@gmail.com